מזה עשרות שנים צה"ל הוא חיל האוויר.

למעשה, מאז שנות השישים, חיל האוויר, לצד חיל המודיעין, הפך לזרוע האסטרטגית המרכזית של המטכ"ל.

עתה, מתוך החיל שכינה הרמטכ"ל רפול "צבא זר, אך ידידותי" מתחילים להישמע קולות המסכנים את ביטחונה של מדינת ישראל.

נכון, כבר היו טייסים-סרבנים. הבולט מביניהם הוא יונתן שפירא שהמכתב הידוע לשמצה שיזם ב-2003 התבסס על התנגדותו לתקיפות ישראליות בעזה וביו"ש.

אם אינני טועה בעטו בו מהצבא לאחר שמפקד החיל דן חלוץ גינהו בכל לשון של גינוי.

מאז 2003 מים רבים זרמו בנחל שורק וישראל (בשל ההזנחה הביטחונית של ממשלות נתניהו) ניצבת למול איראן סף-גרעינית.

נסביר:

ניתן לתמוך ברפורמה של ממשלת נתניהו, ולבקר את טיפולו הכושל של העומד בראשה בסוגיות ביטחוניות.

ואפשר לבקר את ראש הממשלה וגם להודות שתפיסתו את האיום האיראני (ברמה התיאורטית) מדויקת לחלוטין ושאיראן גרעינית מסכנת את קיומה של ישראל.

אבל, במקום להבין שסדינים מלוכלכים אפשר ומותר להוציא החוצה (בכל זאת דמוקרטיה) מבלי לחנוק איתם את בעלי הבית - ישנם טייסים האומרים כי 

ו"אם תימשך הרפורמה לא תהיה תקיפה באיראן".

במילים אחרות, הטייסים אומרים "גם אם איראן אכן מחוייבת למחוק את מדינת ישראל מהמפה, במידה וממשלת ישראל תמשיך עם הרפורמה המשפטית, לא נעצור אותה".

מלבד העובדה שטייסים-סרבנים שהשקענו בהם מאות מיליונים, חייבים, למול התנאים המפליגים שקיבלו, לעמוד למול סטנדרטיים חוקיים שיבלמו את לקיחת ביטחון המדינה בשבי, הרי שיש כאן דבר חמור יותר המתרחש לראשונה בתולדות המדינה.

טייסים יהודיים הופכים לא למגיני ישראל אלא לעומדים מנגד בזמן שאויב מבקש להשמיד את המדינה. 

בכך - החומה הבצורה האחרונה - מסרבת למנוע איום קיומי.

על כן, משום ששכבת המגן האחרונה מ'אוושויץ 2', אינה מוכנה לעצור השמדה המונית פוטנציאלית - הרי למה דומים אנשיה?.

היסטוריונים זוכרים כיצד טייסים של צבאות אחרים, שערב קום המדינה, ידעו וראו מהקוקפיט כיצד יהודים עומדים למול השמדה - סירבו לסייע, אז זה היה משום שהמושמדים היו יהודים, עתה זה משום שהיהודים לא מספיק דמוקרטים.

הביקורת משמאל על הימין "הדתי/קיצוני/חרדי", ועל כך שהלה מבקשים להרוס או לשנות את אופייה הדמוקרטי (לכאורה) של ישראל באמצעות הרפורמה ריקה משום שההבדל בין הימין "המטורלל" ובין הטייסים הסרבנים ואנשי התקשורת המעודדים אותם - הוא שהדתיים/חרדים לא אומרים - "אם המדינה לא כרצוני - שתישרף".

הטייסים בעצם מאיימים על ביטחון המדינה יותר מכל נער גבעות.

עכשיו בעצם ברור מי הקיצוני והמסוכן האמיתי.

הטייסים יותר מסוכנים מהימין "המטורלל" לא רק בגלל שניסו לקחת את ביטחון ישראל בשבי עמדות פוליטיות (בזמן שהם משכנעים את עצמם אחרת...), אלא משום שבשונה מהימין המטורלל הם אלה שהופקד בידם בטחונה.

בעצם ככל שיש להם יותר כוח ואחריות ככה הם יותר מסוכנים.

ומשום שאין טייסי קרב חרדים, וטייסי קרב דתיים  עודם במיעוט, הינה אנשים שתוארו כמלח הארץ - המנצלים את כוחם לשרוף את האסמים כקנאים לא בשם היהדות אפילו, רק בגלל שהמדינה תהיה שונה ממה שהם מאמינים שצריכה היא להיות.

כל זאת בלי לנתח את הבנתם הלקויה והשטחית של ה'דמוקרטיה' בשמה הם מוכנים לאבד את המדינה היהודית (לכאורה).

כהיסטוריון בעל חוש הומור החוקר את תולדות הדמוקרטיה האמריקאית והאנגלית, אני חש שהתאבדות המונית בשם ערכים שאינכם מבינים דבר אודותיהם ברובד הממשל והחוק בהיסטוריה המערבית המודרנית, דווקא משעשעת.

ועוד יש לשאול

1. אם שיקול דעתם מבוסס על בורות בתולדות הממשל המדיני הדמוקרטי

2. עמדתם כה בלתי יציבה בנושאי התייצבות לשירות

מי יודע כמה שיקול דעת המבוסס על בורות, וחוסר יציבות בנושאי שירות, בקרב אנשים החשופים לסודות מדינה כמוסים, אינה מהווה מעמסה ביטחונית בשלב זה.

אין ספק שהמדינה העניקה כוח רב מדי לאנשים בעלי מוח ואמינות קטנים מדי.

מאידך כששומעים חדשות לבקרים אודות הסקנדלים בחיל המודיעין - לא נתפלא שגם בדרגים הבכירים של חיל אוויר שפעם היה אימפריה והיום לא מסוגל לשלוט בעזה - זהו המצב.

בפועל, תם עידן הפלפול והפטפטת בנושא.

יש להעביר לאלתר חוק למניעת סרבנות בקרב יחידות מפתח במערך המילואים כדי שסטייה שכזו לא תחזור.

לכולנו ביקורת, אני אישית הבעתי ביקורת על ישראל וראשיה במאות מאמרים (בעיקר על הימין), אך לעולם לא נרשה להעמידה בסכנת השמדה.

קובצה כאן שארית פליטה שגם אם איננו רוצים להגן עליה - לפחות אל נבקש להכשיר הקרקע לאובדנה.

לכן בעוד הכנסת מתפנה לחוקק חוק נגד סרבנות ביחידות עלית של המילואים - אתם הטייסים, שימו את הדרגות על השולחן - כל עוד מותר לכם הדבר בחוק ולכו לדרככם.

נקווה שבקרוב גם זו תהיה עבירה ביטחונית חמורה, אשר תישפט בידי אותה מערכת משפט אוליגרכית, נפוטיסטית, מושחתת, ועקומה שביקשתם להציל אשר תבוא עם סרבנים חשבון לפי החוק ובחומרת הדין.

כראוי בכל דמוקרטיה מודרנית וחפצת חיים.