פרשנות: למדינת היהודים אין אסטרטגיה ביטחונית
למדינת ישראל אין פיתרון מדיני-ביטחוני לבעיית ערביי ארץ ישראל מאז 1967 - האנשים בצבא ובממשלה רק דוחים את הקץ

הסכסוך הישראלי-ערבי דומה לבועה כלכלית שבה מנהלי הבנק המרכזי (ממשלת/צבא ישראל) שבויים בקונספציה מוניטרית שגויה.

למעשה, מרבית מומחי הביטחון/ערבים/לשעברים הם מאחזי עיניים ולהטוטני לשון המדברים בטון סמכותני בניסיון לנרמל מציאות בלתי-סבירה של שליטה צבאית על 5 מיליון ערבים מתוכם לפחות 2.5 מיליון גברים הם מחבלים פוטנציאליים.

בעוד בועות בכלכלה נוצרות בשל הדפסת כסף בלא גיבויו בייצור, או ספקולנטים שמוערכים יתר על המידה (במניות/נדל"ן) הגורם לבועה הישראלית הוא המשך ההתעלמות מהעובדה שפקטור הצמיחה/שפע/שגשוג של ''המשק'' מוצמד ותלוי בגורם תנודתי (אסלאם-ערבי) ששום מדיניות מרכזית לא תצליח לאזן בטווח הארוך בלי צעדים דרסטיים של מחשבה מערכתית מחודשת. 

הדבר דומה לכלכלה המבוססת על מטבע הנשען על ערך הזהב, אשר אינה רואה שמגיע גורם שלישי ומייצר פיחות משמעותי בערך הזהב, ובכל זאת ממשיכה להתבסס על אותו הזהב.

כך כאן, אנו מבססים את משוואת ההרתעה/שקט/רגיעה על גורם שמגדיר את כל מטרתו לכתחילה על הרס עצם המשוואה שהוא משוכלל בתוכה.

עצם המחשבה על הכנסת האסלאם-הערבי למשוואת איזון דמוגרפית/פוליטית על ידי היהודים בישראל - הוא לא רק שקר גמור, הוא מעיד כמה אנחנו מנוהלים על ידי חובבנים אסטרטגיים.

האמת היא שיש

  1. או להוציא את הערבים מהמשוואה (גירוש).
  2. או לייצר משוואה חדשה (הפרדה).

משום שהפרדה הינה בלתי אפשרית בשטח קטן שכזה (מערבית לירדן בלבד), אזי - ההפרדה יכולה להתקיים רק על ידי הפיכת ירדן (ממערב לירדן) לפלשתין כפי שביקש שרון.

אולם משום שישראל משועבדת לגחמות ארה"ב, ואינה יכולה להפיל את מלך ירדן, ומשום שהדיפלומטיה הישראלית לא השכילה לפתח את האופציה הירדנית, אזי האופציה היחידה שנותרה היא גירוש משפחות מחבלים כפי שהציע השר והרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן.

לצערנו, משום שנתניהו ויתר ראשי הממשלה מפחדים ואחוזי לחץ בינלאומי/בג"צ/תקשורת - גם אופציה זו נחסמת.

עם מה אנו נותרים?. עם משוואה בלתי ריאליסטית שעוברת נורמליזציה באמצעות מילים שנועדו לגרום לנו לחשוב שיש 'בעל בית בטחוני' בכנסת ובממשלה.

מילים כ"רגישות", "נפיצות", ''הידברות'', ''סבבים'', חדרו מאולפני החדשות לחדר הממשלה והמטכ"ל ונועדו לאזן ''תקציב'' שמראש משכלל בתוכו גורם המתנגד מראשיתו להיותו חלק מהמשוואה (הערבים).

זהו שכלול של גורם שכופר בעצם הימצאתו תחת מערכת זרה ואשר ינצל את השכלול כדי להגביר את כוחו עד לפירוק המשוואה כולה - קרי חיסול בעל התיאוריה.

כשמוסיפים את העובדה שהמשתנה במשוואה תחת כיבוש וכבודו מושפל יום יום, - הרי לכם "מנהלי סכסוך" שמשקרים את עצמם, אותנו ואת הערבים, בקנה מידה יוצא דופן.

הפרשנים/מומחים, כמו יתר אזרחי ישראל, הורגלו לנסות לנרמל את הבלתי נורמלי, לחשב את הבלתי ניתן לחישוב - להאריך באופן מלאכותי בועה שתתפוצץ.

במקום לחשוב כמו גנדי, אשכול, שרון, יגאל אלון, יצחק רבין (המוקדם), במונחים של העברת אוכלוסיות, הפרשנים - כרבים במטכ"ל ובממשל - מושקעים במפעל כיבוש שסופו טמון בגורמים שהוא מבקש לביית.

הם מתהדרים בחיתוך דיבור מסוים ובשפה ביטחונית, מנופפים בהצלחות מודיעיניות, אבל באופן כללי, תפיסתם האסטרטגית היא אחת - לגלגל את הבועה הלאה - בינתיים אלביט עושה כסף ורפא"ל מייצרת מל"טים - אדרבא, הבועה הופכת לפרה כלכלית.

בפועל, המשך דחיית הקץ או הקמת מדינה פלשתינית, הם הפתרונות היחידים שהם מציעים ואשר גם הם יובילו לאותה תוצאה בלתי נמנעת - מוות מתמשך ובלתי פוסק של יהודים - וכן גם של ערבים.

למעשה, כל שנעשה כאן מאז 1967 הם ניתוחים קוסמטיים, והעובדה שצריך לחשוב במושגי העברת אוכלוסיה תוך הכרה בעיקרון גאולת הדם - לא נקלטה.

על ראשי המדינה ומערכת הביטחון להחליט: או להפסיק באופן מידי את "כיבוש" יהודה ושומרון, לסגת מהשטח, ולהתכונן למלחמה כוללת כפי שהמליץ ישעיהו לייבוביץ'.

או להתחיל לחשוב על העברת אוכלוסיות עם ירדן, מצרים וסעודיה כתנאי דיפלומטי ראשוני לכל שיחה עם מנהיגים ערביים.

כמו המחדלים בצבא עליהם מדבר האלוף יצחק בריק, גם כאן יש מחדל קונספטואלי יסודי לו אחראית הנהגת המדינה.

כמו שבריק מדבר על העמקת תרבות השקר בצה"ל אף כאן היחס לערבים כגורם בר-שיח, כולל אש"ף, הוא העמקה של תרבות שקר עצמית.

חוקי נאמנות ושבועה לדגל עשויים לסייע במידה מה, אך גם זאת, לדור אחד בלבד, משום שכל עוד אין רפורמה באסלאם - שום שבועה לא תשנה את מנגנון המחשבה שאינו ניתן לשכלול במשוואה בה שולטים יהודים/כופרים.

ומה עם השטח?

ובכן לזכות הערבים יאמר כי הם מבינים אותו מצוין.

הלה תופסים עוד אדמה בארץ ישראל, היהודים נסגרים בין חדרה לגדרה.

ובגליל, בנגב ובשטחי C אנו עוברים גטאויזציה גיאוגרפית.

מצבם הכלכלי וההשכלתי משתפר אך הם לא פחות מקצינים.

החשיפה לעולם המודרני ורכישת ההשכלה לא מפייסת את היסוד המיליטנטי בתרבותם הלאומנית.

כל זה רק מעיד שיש כאן פרדיגמה כוזבת בתוך פרדיגמה כוזבת בתוך פרדיגמה כוזבת.

  1. שניתן לנהל את הסכסוך
  2. שניתן להרגיעו באמצעים כלכליים ותרבותיים.
  3. שבעל התיאוריה שולט במשתני המשוואה.

בפועל הרעיון כי הקולקטיב הערבי שבין הירדן לים הוא גורם שניתן לבצע בו מניפולציות ארוכות טווח בלא שהדבר יוביל להרג של מאות אלפי בני אדם ואולי לפוגרומים בתוך שטחי 1967, הוא שגוי משום שקצב הגידול הדמוגרפי, וההתפשטות הגיאוגרפית, כמו גם ההתחמשות הערבית, הופכים אותם לגורם שהדרך היחידה לשלוט בו במקרה והוא יחליט על מלחמת עצמאות משלו - תהיה קטל המוני.

במצב שכזה, ולאור הדה-מורליזציה הערכית בציבור היהודי, יתכן ורבים יסרבו לבצע פקודות שלא הורגלו בהם ושעלולות בהיקשרים מסוימים, בהם האויב לא מוגדר, להיות גם בלתי חוקיות.

במצב כזה, נמצא עצמנו למול חוסר יכולת לנטרל את האיום שסברנו כי בידינו לנהל - זאת כאשר יכולנו להימנע מהפלונטר הזה לכתחילה בצעד הכרחי אך כואב שבידו להציל חיי אדם רבים - יהודים וערבים כאחד.

האחראי הראשוני לתפיסה הישראלית מאז 1967 היה משה דיין, יהודי גדול שכנראה לו היה חי כיום היה מבין את טעותו המרה.

דיין כנראה שכח שהערבים של שנות השבעים הורידו את הראש משום שעדיין היו בהלם של 1967, כמו שהערבים בממשל הצבאי הורידו את הראש כי עדיין היו בהלם של 1948.

הוא הסתמך בתיאוריה שלו על עיקרון הכוח היהודי. עיקרון שהולך ונחלש בשל שחיקה פנים-יהודית.

עכשיו אין לנו אפילו גנרלים כמו דיין, רק דרגות מדברות שכושלות לדבר על פתרונות-על או לנצל שעות כושר לשינוי משוואה ולפיתוח תורה דיפלומטית-מדינית חדשה.

כפי שטוען מהנדס המערכות יואב נצר "ישראל היא מעבדת אח-גדול, בנשק ובביון. בלעדי הסכסוך שלטון החלשים יתרסק ויחד איתו 5 עמודי הכלכלה הישראלים: נשק, ביון, ביוטק, פארמה, בועת נדל"ן (ברוב המקומות אי אפשר לחיות כמו בן אדם)."

"ואז לא יוכלו לסבסד מסתננים, ערבים, גורמים נכשלים בציבור היהודי, תופעות ניוון תרבותי, כוללים, קיבוצים, הסתדרות, ועדי-עובדים".

אכן, יש אנשים שהפחד משינוי הפרדיגמה משרת אותם היטב כלכלית, מעמדית, ותרבותית.

הם מנסים להיראות כחכמים בשבת-התרבות המקומית שלכם או באולפני החדשות - אך הם שכחו את מה שפרופסור יואב גלבר אמר, שאנו במערכה השנייה של מלחמת מאה השנים בין היהודים והערבים.

ומילה אחרונה על נתניהו - עם כל הכבוד לרפורמה המשפטית, ומגיע כבוד - ביבי כידוע ימשיך להיות ראש הממשלה הרופס ביותר ברמה הביטחונית אשר ידעה מדינת ישראל כנראה מאז הקמתה.

ואת זה כזכור כותב תומך בהעברת אוכלוסיות.

כנראה לא איש שמאל מצוי.

[email protected]

YOU MIGHT ALSO LIKE