אחד הטרנדים הדביקים שנוצרו לאחר מגפת הקורונה הוא המעבר הסיטונאי לאיזורי הדרייב ת'רו במסעדות.
הזינוק בשימוש ב-drive-thru בשנתיים האחרונות הוביל רשתות מזון רבות לשדרג את המתקנים שלהן כדי להגביר את מהירות ונוחות השירות מתוך הבנה שנתח גדול יותר של העסקים עובר דרך המסוע המהיר.
רשתות הרי ממילא מתחרות מזה זמן רב על עסקי הדרייב, כאשר חלק מרשתות המזון-המהיר אף הרחיבו את נתיבי ההזמנות לשניים, בעוד אחרות הוסיפו טכנולוגיה מתוחכמת כדי להפוך את ההליך לחלק ומזורז בהרבה.
מהירות וקלות השירות הן המטרה ושם המשחק בנסיעה למסעדות בעולם שלאחר המגפה - כעת, מחקר חדש של Intouch Insight מראה כי מתוך עשר רשתות המזון הגדולות בארה"ב, ולאחר שנוספו יותר מ-1,500 דרייב-ת'רו בשנתיים האחרונות, ל-KFC יש את זמן ההמתנה הממוצע המהיר ביותר עם 5 דקות בלבד מרגע הכניסה לנתיב ועד היציאה עם הארוחה החמה ביד.
מלבד KFC, טאקו בל (שגם היא עובדת לא אחת בשיתוף צמוד עם KFC) מדורגת במקום השני עם 5 דקות ו-18 שניות, בעוד רשת 'הארדי'ז' שלישית עם 5 דקות ו-23 שניות.
הרשת האיטית ביותר היא צ'יק-פיל-A עם 8 דקות ו-29 שניות - לא מעט בגלל רמת המזון ברשת הנתפסת כגבוהה מהרגיל בעולם המזון המהיר.
באופן מפתיע, ברגר קינג, מקדונלד'ס, וונדי'ס - שלושת רשתות ההמבורגרים המצליחות באמריקה - כולן מדורגות בקצה התחתון של הרשימה עם זמני המתנה שבין 6 ל-7 דקות.
אם יש אינדיקציה כלשהי לאן מועדות פני תעשיית המסעדנות המהירה באמריקה , הרי ש'צ'יפוטלה גריל מקסיקני' הצומחת מוסיפה כעת "צ'יפוטליין" למסעדות קיימות כדי להגדיל את המכירות גם היא.
אכן, נראה כי הקרב בין רשתות המזון המהיר נמצא בעיצומו.
ובעוד לפני המגיפה, היה זה המאבק על אופטימיזציה של חוויית הסועד בתוך הסניף - עכשיו זהו קרב על מהירות, איכות, ורמת השירות מחוצה לו.