במרכז העלילה של ״התעשייה״, המרחשת בלונדון, עומדים סוכני מניות של בנק השקעות בשם "פירפוינט". מדובר על בית חרושת לכסף בו העובדים הם רק ברגים קטנים במערכת גדולה ואכזרית. הפרקים החדשים מציגים, ממש כמו בעונה הראשונה, אקלים אכזרי, דורסני ותחרותי. שטרן, חנאני, וספירינג, גיבורי הסדרה, נאלצים לשאת את כל זה, ועוד.
כזכור, העונה הראשונה כללה לא מעט תהפוכות והפתעות, אך פעמים רבות לא הצליחה להמריא. העונה השנייה שעלתה ממש לאחרונה, מצליחה לעשות בדיוק את הבלתי אפשרי. היא מספקת לקהל הצופים את החוויה האמוציונלית שהייתה חסרה קודם לכן, והיא מעודנת ומורכבת באותה נשימה. מה שהופך את ״התעשייה״ לסדרת הדרמה הכי מעניינת על המסך הקטן.
נקודת החוזקה של העונה השנייה, ומה שהופך להיות הלב שלה, מפרק לפרק, הוא הייצוג של צריכת מין וסמים, בעיקר על מנת לנסות ולשכוח, לשכך את הכאב הנפשי. נראה כי כל אחד מהדמויות סדרה מבקש לברוח מדבר מה, והוא מוצא את הבריחה הן במין והן בשימוש בסמים. אך כמובן שכל זה לא באמת מצליח לעזור לגיבורים, ואולי אפילו ההפך.
אך מה שבאמת מצליח לגעת בלב, בעונה החדשה והשנייה של ״התעשייה״ הוא הרצון של הדמויות לצאת מהלופ, להיות טובים ומוסריים יותר. הסדרה מצליחה להימנע מרגעים מאולצים, מלודרמטיים, ומציגה תצוגת משחק מרשימה, אותנטית ומדויקת. התוצאה היא, כאמור, חווית צפייה סוחפת ומיוחדת במינה, שלא חוששת להציף נושאים מורכבים שנוגעים לכל אחת ואחד.
