סיפור נוגע ללב על הגירה ושברו של החלום האמריקאי: "מינארי"

הסרט האמריקאי-קוריאני "מינארי" אמנם יכול להיכנס לקטגוריה ההולכת וגדלה של סרטי מהגרים המספרים סיפורי הגירה מאתגרים וקורעי לב, אך הוא ללא כל ספק, עומד בקדמה ובולט משאר מתחריו. מי שאחרי על יצירת המופת הזו הוא צ'אנג, אשר הוריו היגרו לארצות הברית מדרום קוריאה. מקריות? אז זהו, שלא.

למעשה, מדובר על סרט אוטוביוגרפי לכל דבר, אך גם תחת הז'אנר הזה, "מינארי" מצליח לבלוט ולהיות שונה בנוף. מדובר בדיוקן משפחתי אותנטי, רגיש, ומנימלסטי, אשר מסופר מנקודת מבטו של ילד, אשר מצליח, באורח פלא, להימנע מקלישאות מיותרות, ורגעים דרמטיים ומלאי פאתוס.

העלילה מתרחשת בשנות השמונים המוקדמות, כאשר אב המשפחה לוקח את משפחתו לאמריקה, וקונה אדמה. נשמע כמו תחילתו של החלום האמריקאי? אז זהו, שלא. די מהר הכל מסתבך והופך מורכב, כאשר האדמה שנרכשה על ידי אב המשפחה למעשה מרוחקת מאדמות נוספות, עליהן גרים אנשים.

כך למעשה המשפחה נשארת מבודדת ולא מצליחה לרקום קשרים אנושיים, או במילים אחרות, לא מצליח להגר באופן מוצלח. הבדידות הזו, שעוטפת את כל המשפחה, מפעילה לא מעט לחץ, וגורמת לריבים ומורכבויות רגשיות ונפשיות. ואם זה לא מספיק, אם המשפחה הינה נוצריה אדוקה, שהביקורים בכנסייה חסרים לה ומותירים אותה מכונסת ואומללה.

את כל הכסף אב המשפחה משקיע באדמה, באופן מטאפורי בלבד, שהרי ברור שהוא שם את כל הביצים שלו בסל החלום האמריקאי. השאפתנות העיוורת שלו מובילה להרס איטי ובטוח של מערכת היחסים שלו עם אשתו. סיבה נוספת שמוסיפה לא מעט מתח וקשיים על השניים היא העובדה כי בנם הבכור חולה בליבו, וזקוק להשגחה צמודה.

יום אחד, אב המשפחה מחליט להביא את אימה של אשתו מקוריאה, בשביל שתעזור להם בבית ובטיפול בילד. כך, בעדינות וביופי רב, מרכז הסרט, אשר היה עד אותה נקודה סיפור ההגירה הקשה של המשפחה, הופך להיות מערכת היחסים של הילד הקטן עם סבתו הזרה. 

הדמויות בסרט הן ללא ספק נקודת החוזקה שלו. בעיקר הסבתא והילד הקטן, אשר כאמור, תופסים את רוב ההצגה מהחלק השני של הסרט. "מינארי" הוא הכל חוץ מעוד סרט הגירה שגרתי, הוא סיפור אישי, אמיתי, עדין ונוגע ללב, שמסופר על ידי מהגר, בנם של מהגרים.