״אוסלו״: הסרט החדש של HBO מציג את מאחורי הקלעים של אחד ההסכמים המפורסמים בהיסטוריה הישראלית

״אוסלו״ היא ללא ספק אחת ההפקות המדוברות ביותר של HBO לאחרונה, אשר מספקת לצופים הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של אחד ההסכמים החשובים ביותר בהיסטוריה הישראלית. העלילה, כמתבקש, עוסקת בשיחות השלום בין ישראל לאש״ף, לפני למעלה משלושה עשורים, ובעיקר על ההליך הסמוי שהוביל בסופו של דבר, להסכמי אוסלו. 

בהתאם לכך, חלקו הניכר של הסרט מתרחש בלוקיישן אחד, בין ארבע קירות, ומפעם לפעם מתקבלת הפוגה מבורכת של מעבר אל זירת הסכסוך. למעשה, ״אוסלו״ הינו עיבוד למחזה של ג'יי.טי רוג'רס אשר עלה על המבות ברחבי ארצות הברית ובישראל כאחד. 

אם אתם מצפים לראות שחקנים מוכשרים אשר יגלמו את הגיבורים המרכזיים של הסכמי אוסלו, יצחק רבין ויאסר ערפאת, אתם צפויים להתאכזב. השניים לא מופיעים בסרט, ושמם רק מוזכר, כבדרך אגב. עם זאת, החדשות הטובות הן כי HBO החליטו לא לוותר על דמותו של שמעון פרס (אשר מגלם השחקן ששון גבאי), והוא מופיע במהלך הסרט, אך ללא כל ספק, מעט מדי. 

במילים אחרות, הסרט מבקש להתמקד יותר באחורי הקלעים, בדמויות הקטנות, הפחות מוכרות, אשר פעלו מתחת לפני השטח, והצליחו בעבודה קשה, לשנות היסטוריה. כאמור, רשימת השחקנים הינה מרשימה במיוחד הן מהצד הישראלי (איציק כהן, ששון גבאי, דבלה גליקמן, סלים דאו) והן מהצד האמריקאי (טריה לארסן, רות וילסון, ואנדרו סקוט). 

נקודת החוזקה של הסרט היא במלאכה העדינה שהוא מצליח לעשות: לקחת נושא כה טעון, רגיש ושחוק כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני, לפרק אותו, ומתוך הפירוק הזה, לזקק סיפורים אנושיים, כאלה שמספרים סיפור על בני אדם, על אמון, על תקווה. 

הסרט אמנם ברובו בלוקיישן אחד, אך מה שמצליח להפוך את זה מסרט משמים ומעייף לסרט סוחף ואותנטי הוא הצילום המדויק, החד, לצד תפאורה מרשימה, בעלת אופי עצמאי, כזו שמפיחה חיים בחדר הקטן. כך הפך ״אוסלו״ לסרט לא רק חשוב, אלא גם מרשים, עוצמתי, וייחודי, כזה שפונה לא רק לקהל ישראלי, אלא, ואולי בעיקר, לקהל אמריקאי.