הרב אלי רסקין נכנס למיני-ואן ומתחיל בנסיעה.

הכובע נח על הדאשבורד, והוא מסיים לסמן את מסלול חלוקת המצות השמורות (תוצרת כפר חב"ד) שיחולקו ברחבי ניו-הייבן והאמדן לישראלים ויהודים.

ביתו של דוד היא התחנה הראשונה במסלול המפרך של הרב הגבוה ונעים ההליכות שהגיע לניו הייבן לפני 8 שנים.

אמש היה יום עמוס כשהקהילה התאספה להתוועדות 'י"א ניסן' לכבוד יום ההולדת הרבי מלובוואיטש שנערך בבית החב"ד שמפעיל הרב בשכונת 'ביוור-היל' ההופכת למעוז יהודי.

"יש כאן בין 80 ל-100 משפחות של חב"דניקים, ועוד כמה מאות ישראלים באזור", מספרים לי.

איו זו חלוקת המצות הראשונה של רסקין שהינו מייסד "המרכז היהודי ישראלי בניו-הייבן", ושליח הרבי בעיר בעלת העבר היהודי העשיר.

הרב רסקין ודוד

במהלך 'מבצע' חלוקת המצות איננו לבד ברכב.

במושב האחורי שלושת בניו של רסקין, אריה בן ה-15, מנחם-מענדל "על שם בעל היומולדת", ודוד. שהם "שלושה מתוך שישה ברוך השם, ויש עוד תינוק בן שנתיים בשם שלום", יש ברוך השם גם כמה בנות.

אז איך הגעת לניו הייבן?

"בדיעבד נשלחתי בידי השגחה עליונה. הכל התחיל דווקא בעבודה. ברילוקיישן מניו יורק ("מילה שאוהבים להגיד" מספר הרב).

ואתה מגיע לפה דווקא כאיש עסקים?

"אני מגיע כאדם שבא לנהל נכסים בחברה גדולה בבעלות יהודית ישראלית".

"אריה קח מצה גדולה", אומר הרב לפני שבכלל יש לי זמן לשאול איך מעסקים רסקין עובר לשליחות.

הרב מצלם את בנו בגאווה ומורה לו בעברית (הבן דובר אנגלית ועברית) "סע". אריה בן ה-15 (נער חמוד!) לומד בישיבת חב"ד המקומית, והוא צמוד לאביו, מגיע עמו כל בוקר בשעה 6:30 למניין הבוקר בבית החב"ד, ומסייע במלאכה לאביו. 

"תניח, תצלצל, ולעזוב", מתרגל רסקין את סגנון החלוקה בחסות 'אמזון'.

כשהמשפחה היהודית פותחת את הדלת, המצות השמורות כבר מונחות לפתח הבית.

הבן הבכור אריה עם המצות השמורות מול אחד הבתים, נער חרוץ וטוב לב

אז מה פתאום שליחות מתוך עולם הנדל"ן?

"גדלתי, חונכתי והאמנתי בשליחות כבר מילדות. אנו שישה אחים ואחות, וכולם שלוחים בעולם.

אח בפרנקפורט, אחותי בקריית מלאכי, אח בפקריסין, אח בבודפשט, אח בהוליווד, פלורידה, ועוד אח בקמפלה אוגנדה, ואני כאן", אומר הרב שעוצר להכניס כתובת בוויז בזמן שהוא מצווה עליי לאכול מההרינג המשובח שנותר אמש מההתוועדות החסידית.

התוועדות חסידית לרגל יום הולדתו של הרבי בי"א בניסן, הדלת פתוחה אצל הרב המכניס אורחים ישראלים 

"כאן בניו-הייבן איך שהתחלתי בעבודה, הייתי חוזר הביתה אחרי יום בנדל"ן וחש ריקנות עצומה. בשלב מסוים התחלתי לחפש דירות אם יש ישראלים סביבי כי על פי טבע אני ישראלי, יליד הארץ.

"כבחור כבר הסתובבתי בעולם, הייתי בסידני אוסטרליה, בקנדה, הסתובבתי בגרמניה (בעיקר קרפלד, דיסלדורף, פרנקפורט)".

ואיך אשתך מקבלת את המעבר מהיציבות היחסית בעולם העסקי לזה שבעלה מתחיל לחפש ישראלים במחשבה להיכנס אל שליחות, שליחות שהיא למעשה צעידה אל הלא נודע?

"היא אמרה שאם אני מאמין בזה בלב שלם ואם זה ישמח אותי, למרות הקושי שזה מטיל על שנינו, אז היא עימי. 

"זה לא קל אחרי שהמשכורת מתקתקת, להתרגל לחיים חדשים, אבל היא מאה אחוז מאחורי. והינה עכשיו, שנים אחר כך, ערב פסח ואני מסתובב בחוץ, והיא הופכת את הבית לכשר לקראת הפסח".

אפרופו פסח, כמה אנשים יגיעו לסדר?

"בדרך כלל בסדר פסח יש לנו לפחות 100 ישראלים-יהודים, השנה בגלל קוביד, יהיו הרבה פחות".

"עכשיו, אנחנו בדרך למשפחה שלא אציין את שמה".

"כשהם רואים דתי בארץ הם עוברים צד ברחוב. אני מציץ בפייסבוק ורואה פה ושם כתבות נגד חרדים אפילו, ולמרות זאת, אנו בקשרי ידידות עמוקים".

"בכל מה שקשור ליהדות הם הכניסו אותי אליהם הביתה. כשהבעל נפצע בתאונה הוא בא לברך הגומל, והם נכדים של ניצולי שואה שלא רצו דבר הקשור ליהדות והתחנכו על ברכי חוסר ידע וחוסר בדיקה של מה ומי אנחנו".

"אבל כאן אנחנו חברים לכל דבר ועניין. אני פה בשבילם לכל דבר, לא בא להחזירם בתשובה, ואני בטוח וסמוך שזו השליחות שלי, ועד שהיהודי האחרון לא יעזוב את ניו-הייבן ויעלה לארץ ישראל זו השליחות".

"ולמרות שבעולם יש מקומות יותר יפים לגור בהם, השליחות זה לא משהו שתמיד בוחרים. חברים אולי, שליחות לא".

אז מה היה הרגע שהבנת שאתה בניו הייבן לא בשביל הביזנס אלא בשביל השליחות?

"קרו שני מקרים. בהתחלה היתה לי מחשבה אולי ללכת למקום עם יותר ישראלים. התחלתי את השליחות שלב-שלב. עשיתי מסיבת חנוכה לישראלים ''נראה מה יהיה'' אמרתי לעצמי".

"המסיבה הראשונה עברה מפה לאוזן, והגיעו מאה ישראלים ולא דתיים. רובם אפילו לא הכירו אחד את השני.ככה ראיתי סימן שיש כאן לפחות כמה מאות, ואז עשיתי בדיקות ויש אותם, ופתאום אתה קולט שיש אפילו 3 קבוצות פייסבוק של ישראלים בקונטיקט".

"אחר כך אני קולט שיש קבוצות ישראלים שמגיעות לאוניברסיטת ייל לצורכי מחקר ופוסט דוקטורטים, לפעמים חמישים זוגות או משפחות שבאות ומתחלפת, ואין מישהו שנותן את מה שאני מציע. אז עשיתי את החנוכה, והבנתי שיש פוטנציאל, אבל בשלב זה עדיין אמרתי 'רגע, אולי אצליח במקום אחר'?"

גם על מכוניות...

ואז מה אתה חושב למעשה?

"ואז קיבלתי הצעה מניו ג'רזי בעיר שידועה כמעוז עצום של ישראלים. אמרו לי בוא תהיה שליח. ועוד הצעה מבוסטון לפתוח משהו לישראלים, והתחילו התלבטויות"

"שיתפתי את ההתלבטות עם רופא שיניים שבזכות אחד האירועים אצלנו בט"ו באב מצא את זוגתו. שאלתי מה הוא חושב על שליחות בבוסטון?. 'רגע מה איתנו?'" הוא אמר.

"וזה עשה לי סוויץ', למחרת כתבתי לרבי ב'אוהל' שאני צריך עזרה. ''מה עלי לעשות? לאיזה כיוון?'' מצד אחד ניו-הייבן מקום מוגבל, האם צריך אותי?, אולי יש מקומות אחרים?".

"ואז אחרי שישבתי והתפללתי ב'אוהל', פתחתי את אגרות הקודש וביקשתי סימן ברור. בשלב זה פתחתי מכתב בו הרבי כותב ליהודי שלא יודע אם הוא ממצה את עצמו, ואם הוא אכן נמצא במקום הנכון בחיים".

"והרבי עונה במכתב שאם אתה לוקח את הכישרונות שלך ואתה מנצל אותם ועל ידי ניצולם מצליח''' אז אתה במקום הנכון בחיים.

"ולשמח יהודים, לעשות להם טוב בלב, ולשאת שליחות - אם אתה מצליח אז מה השאלה?, אתה חושב שהדשא שמה ירוק יותר? לא. וזה היה סוף עניין. שאני נמצא במקום שלי. וזה נתן לי כוחות לעשות דברים ביסודיות רבה יותר מאותה נקודה הלאה".

"והינה אנו בשליחות כבר 6 שנים, קנינו מקום שכבר קטן לנו וצריך מקום גדול יותר, והקהילה גודלת, למרות שזו עיר עם תחלופה גבוהה בגלל אוניברסיטת ייל".

בתחילת השליחות היו רגעים קשים, מה חיזק אותך אז?

"הכוחות ששואפים מהשליחות ביום-יום. נכנסנו לחייהם של אנשים זרים, והם לחיינו, ואנו הופכים ממש למשפחה".

"הניצוץ היהודי מתעורר דווקא בגולה, כולנו תקווה שגם בארץ ישראל הקדושה יפסיקו לאכול אחד את השני אם זו לא מילה גסה מדי, וינסו לחיות בצורה הכי לא שופטת ומפרגנת שאפשר. במילים אחרות - בואהבת לרעך כמוך".

היו רגעים ששקלת לעזוב?

"יש קשיים, אבל לא היו ספקות. הדרך מאוד ברורה. אם החברים מתלבטים לאן לנסוע לפסח, לי אין התלבטות. אני קודם-כל חייב להיות פה לדאוג לקהילה הישראלית".

איפה אתה רואה בעוד 7 שנים את המפעל?

"אם חלילה וחס משיח יתעכב במרכז הרבה יותר גדול משיש לנו עכשיו. עם כפול פעילויות, במטרה להגדיל הלאה והלאה והלאה, וכמה שיותר יהודים שנוכל להגיע אליהם מכל גווני הקשת. אמנם אנו רוצים כמות, אבל ההצלחה לא נמדדת בכמות אלא באיכות, בשבילנו כל נשמה של כל יהודי היא אוצר".