״The Present״ אשר מועמד לאוסקר מציג את ישראל באור שלילי אך מצליח לזכות באהדת הקהל

״The Present״ אשר מתמודד בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר מצליח לגעת בנושאים הכי טעונים שיש, ובעיקר, להציג את ישראל וצה״ל באור, איך לומר, לא חיובי במיוחד. זו בהחלט לא הפעם הראשונה שנושא הכיבוש מגיע לאוסקר, אך עלילת הסרט הצליחה, כך נראה, לגעת בליבם של הצופים והמבקרים כאחד. 

במרכז העלילה (שאורכת 25 דקות), עומד אב פלסטיני, שגר בכפר סמוך לגדר ההפרדה עם אשתו ובתו. האב מוצג כאדם שבור, כזה שהממסד שבר אותו. הוא מותש, כועס, וכואב. נור, אשתו של יוסוף, ובתו, יסמין, מצליחות לנחם אותו מעת לעת, ולמעשה, אהבתן היא זו שמצליחה לשמור על שפיותו. 

השגרה של האב היא לעבור מדי יום במחסום של צה״ל, בדרך לעיר סמוכה. בסרט, האב יוצא לדרכו על מנת לקנות מקרר לאשתו, מתנה ליום הולדתה. רק שהפעם האב לוקח איתו את בתו, יסמין. המפגשים עם חיילי צה״ל, בהלוך ובחזור, הם למעשה האירועים הדרמטים של הסרט. 

במפגש הראשון, כלומר בדרך הלוך, האב ובתו מטורטרים בשם הבירוקרטיה המורכבת, והם ממתינים זמן רב לביקורת מסמכים, כאשר יהודים חולפים על פניהם בקלות, ללא כל עיכוב. כאשר מגיע תורם, החיילים מעבירים את האב השפלה לא נעימה במיוחד, אל מול בתו- כולאים אותו במשך כמה שעות ולועגים לו. 

גם בדרך חזור, יוסוף נתקל בקושי לחזור הביתה, הפעם הסיבה היא שהמקרר אשר קנה לאשתו, גדול מדי על מנת לעבור את מתקן השיקוף. החיילים לא מאפשרים לו לחזור הביתה עם המתנה, בתירוץ שהם ממלאים אחר ההוראות. לבסוף, יוסוף מצליח להגיע לליבם של החיילים והם נותנים לו לעבור, אך הוא מתפרק ונשבר. 

הסרט מצליח לשמש כמטאפורה עדינה ומורכבת למצב המורכב ולנושא טעון זה, ולא חושש לדבר על הכיבוש, ולהציג את ישראל באור לא חיובי במיוחד. דמותו של יוסוף מבטאת את הקושי, העייפות, הזעם והתסכול של הפלסטינים שנאלצים לעבור באותו מחסום מדי יום. 

אין ספק כי הבימוי של פראח נאבלוסי מצליח להפוך את הסרט לדרמטי ופואטי יותר, כאשר הצילום משלים את התמונה וגורם לסרט הזה להפוך להיות ייחודי בנוף, על אף שסרטים דומים כבר נעשו בעבר, ולא מעט, ״The Present״ מצליח ליצור עלילה אנושית, קטנה, מינימלית, ונוגעת ללב.