הסדרה כוללת חמישה סרטים קצרים, כולם עוסקים בנושאים מורכבים כגון מאבק חברתי, אטימות, גזענות. עם זאת, בסרטים תוכלו להתקל גם בתרבות מיוחדת, יוצאת דופן, תקווה, ואומץ. אנתולוגיית הסרטים של מקווין (אשר זכה על באוסקר על בימוי הסרט ״12 שנים של עבדות) מצליחה לעורר סקרנות ועניין רבים בקרב הצופים והמבקרים, ובצדק. הסרטים מציגים איכות הפקה ובימוי גבוהה ביותר, ועוסקים בתכנים טעונים.
השם של סדרת הסרטים הגיע משיר מחאה של הזמר בוב מארלי. בשיר, מארלי מגדיר כמה מפיקי מוזיקה כ״עצים גדולים״, ואילו הוא וחבריו הם ״גזרן קטן״. בכלל, ניתן לראות כי הסרטים שואבים לא מעט השראה מבוב מארלי והמוזיקה שלו. גם הגיבורים בסרטים, שהם בני מהגרים בבריטניה, נאלצים לעמוד מול הממסד הבריטי.
הסרט הראשון, הוא הארוך ביותר מבין החמישה. הוא עוסק במסעדה של מהגרים בשכונת נוטינג היל אשר בהוליווד, בשנות השישים. אותה מסעדה שימשה כמוקד מפגש תרבותי וחברתי לקהילת מהגרים מהודו, מה שהפך את המקום למוקד תשומת הלב של המשטרה המקומית. לאחר לא מעט פשיטות, כמה אקטיביסטים נעצרים על ידי המשטרה, ביניהם בעל המסעדה.
הסרט השני, מציג סיפור של מדען מבטיח ומצליח אשר בוחר לוותר על הקריירה שלו על מנת להגשים את חלומו ולהתגייס למשטרה. תהליך ההכשרה שלו מתבצע במקביל למשפט של אביו מול המשטרה, לאחר שהוכה על ידי שוטרים. הסרט עוקב אחר הגיבור בשלבים השונים של הכשרתו המקצועית, וחושף כיצד החלום שלו לפעול למען הקהילה מצליח להתרסק.
הסרט השלישי, מציג נער שעתיד להפוך להיות סופר מצליח. העלילה מלווה אותו לאורך הדרך, כאשר מתגלה בשלב די מוקדם כי הוריו נטשו אותו, והוא התגלגל בין מערכת הרווחה הבריטית במשך זמן רב, תוך שהוא נחשף לגזענות רבה.
הסרט הרביעי הוא אולי האופטימי ביותר בסדרה. הוא מבוסס על חוויות אמיתיות של סטיב מקווין בכבודו ובעצמו. עלילת הסרט מצליחה להציג גזענות, בורות וחיי עוני בצורה עדינה וחכמה, אך לא פשוטה לצפייה.
הסרט החמישי, והאחרון, זכה לשבחים הרבים ביותר. רוב הסרט מתרחב במסיבה צפופה וקטנה של בני מהגרים בלונדון. במרכז הסרט עומד סיפור אהבה שהולך ונרקם בין גבר לאישה. הצילום במהלך הסרט מיוחד במינו, כאשר התפאורה של המסיבה, הצפיפות, מצליחים לתרום בהחלט.
היצירה המרשימה של מקווין בהחלט ראויה להערכה, במהלכה ניתן לראות תרבות אחרת, חלומות גדולים, והרבה מוזיקה שדוכאה במשך שנים רבות. כל הגיבורים של הסרטים נוגעים ללב, ומצליחים לעורר הזדהות, מה שהופך את היצירה לחד פעמית, פוליטית, וחשובה.