הגעתי לכאן כצלמת שחקנים ואופנה והיום אני בעלת עסק חדש להתפתחות והגשמה אישית בשם ״אמא מגשימה״. הקורונה החזירה אותי הביתה למהות ולשורשים. יצרתי משהו שאני חושבת שרוב האימהות פה בגולה צמאות לו, גם אם הן לא מודות בזה ו"לוקות" בתסמונת ״אצלי הכל סבבה״. אני נשואה באושר, ויש לי 3 ילדים מתחת לגיל 6, כך שידיי מלאות לרוב. גרה בצפון הוליווד ושמחה כל בוקר לקום לחיים בהם אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה!

כמה זמן את מתגוררת בארה"ב?

אני חיה כאן עם המשפחה שלי כבר 5 שנים וכל חצי שנה אני חושבת מחדש אם זה המקום שאני רוצה לגור בו, אם זו לא תחנת ביניים בדרך למשהו יותר שלם מבחינתי. לגור מול חוף ים עם מים חמים למשל, אבל כל עוד אני מתעוררת בבוקר ורגליי דורכות על אדמת קליפורניה אני אומרת תודה עד שאחליט אחרת.

מה הסיבה שגרמה לך לעבור לארה"ב?

משפחה ורצון לצאת מהבועה התל אביבית ולראות עולם לפני שאהיה עם פחות שרירים ברגליים לגמוע מרחקים ואחטוף בחילות מטיסות ארוכות. יש לי צד מאוד הרפתקני, כשבא לי לגוון אני הולכת על זה ולוקחת איתי את כל מי שאני אוהבת וסומך עלי, ומסתבר שיש כאלו.

מה את הכי אוהבת בארה"ב?

אני אוהבת את השקט ואת הפרטיות. הפכתי לקנאית לפרטיות שלי, דבר שמי שמכיר אותי מהבית (המקורי שלי) לא מכיר. חשוב לי שיהיה לי את הספייס שלי, שלילדים שלי יהיה את הספייס שלהם. בית פרטי הפך להיות סטנדרט, דבר שבישראל בכלל לא התחשק לי (היה לי חשוב להיות קרובה לים, ואם יש מרפסת לשאוף אוויר צח אני יותר ממאושרת).

מה הדבר שהכי חסר לך בחיים כאן?

חסרה לי המשפחה. אווירת החגים של הארץ. חסרה לי אחוות בנות, אחוות אימהות, משהו שלא הייתי צריכה בישראל כי היו לי המון קולגות מהתחומים בהם עסקתי. הייתי שחקנית, רקדנית וכוריאוגרפית לפני שהפכתי לצלמת, ואמנים רבים מהתחום היו האנשים שביליתי איתם אחרי שעות העבודה. עכשיו כשאני אמא וגרה רחוק מכולם, יש לי עסק עצמאי וכל דבר מצריך נסיעה, אני מרגישה את הצורך באחוות בנות או אחוות אימהות, שניהם תופסים.

למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?

אני הכי פחות מתגעגעת ללחץ של ישראל. לצפירות בכבישים, לקולניות, לעקיפה בתורים. מניחה שעכשיו עם הקורונה יש אולי שיפור?!

לאילו אטרקציות את אוהבת ללכת במקום מגוריך או במדינה כולה?

אני אוהבת ללכת לים, כל כמה זמן אני מגלה חוף חדש שעושה לי את זה. אני נהנית ללכת לשיעורי ריקוד במילניום בכל פעם שבא לי לפנק את עצמי במשהו לנשמה. ג׳ושוע טרי הוא יעד מועדף לתפוס שקט, גם פאלם ספרינגס אבל לא בשיא העונה, וברנינג מן כמובן, הפסטיבל שהוא בשבילי א.מ.ר.י.ק.ה!

מה יעד הנופש המומלץ עליך בארה"ב?

ג׳ושוע טרי. אני אדם פשוט, תנו לי מדבר, שלווה ומוסיקה, דפים ועט, ואני ממלאה את הבטרייה שלי לשנה קדימה. כשרק הגעתי לכאן רציתי וגאס, מסיבות בריכה, השקות אופנה ומינגלינג, זה עשה לי את זה (לא בטירוף אבל הייתי על הספקטרום). היום מצאתי את הרוגע שלי ודווקא חופשה שקטה, עם זמן פנימה עושה לי את זה יותר מלרוץ אחר אטרקציות כדי לעשות סלפי ולהעלות לאינסטגרם. אני חובבת אומנות מושבעת, תנו לי מוזיאון משובח ומקום בסגנון של בית בערבה וקניתם אותי.

ספרי על מקרה מצחיק שקרה לך במהלך שהותך כאן?

פגשתי את ג'יי לנו ביוניברסל סטודיו סתם ככה פתאום אחרי שיום לפני ראיתי את תוכנית האירוח שלו במקרה בכבלים (אני רואה בדרך כלל נטפליקס ואת הערוץ הישראלי). הרגשתי שזימנתי אותו רק מעצם העובדה שהתדר שלו הופיע אצלי במחשבה.

איך את חוגגת את החגים כאן?

עם חברים ומשפחה. כמו בישראל רק שיש יותר חברים ממשפחה סביב השולחן. יש לי חברות שהן כמו משפחה, אז גם כשצובט בלב שההורים שלי לא יושבים לצידי, אני מודה שיש לי חברות שבחרתי להיות לי למשפחה פה.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על פני ערים אחרות?

זו עיר האפשרויות. אם בא לך להצליח בענק זה היעד לנחות בו. אין פה חארטות, אם אתה רוצה להצליח אתה צריך לעבוד קשה! יש כאן תחרות תמידית ואם אתה טוב מקומך מובטח בצמרת. כאן זה המקום לקשרים, שיתופי פעולה והתקדמות מהירה למעלה, לא משנה באיזה תחום.

מה סוג האוכל האמריקאי האהוב עליך?

אני מתביישת לומר אבל המבורגר. הייתי טבעונית במשך שנתיים מחיי לפני שהפכתי להיות אמא. עדיין קשה לי עם זה שחזרתי לאכול מהחי, לא הרבה אמנם, אבל אם כבר אז המבורגר בדיינר אמריקאי אותנטי עם הרבה מיונז, קטשופ וחרדל.

מה המקום באזור מגוריך שאליו את הולכת כדי לספוג "אווירה ישראלית"?

הולכת לאכול במסעדה ישראלית שמחזירה לי את הטעמים הכי קרובים לישראל- "Tel Aviv Grill". אוכל זו הדרך הכי מהירה בשבילי להרגיש ישראלית.

היכן את רואה עצמך עוד 10 שנים?

מדריכה סדנאות של ״אמא מאמנת״ בכל רחבי ארה״ב ובעולם בכלל. מלווה אימהות להגשמה עצמית. לוקחת איתי את המשפחה שלי למסע הזה ומסייעת למשפחות וזוגות להירתם לקידום האמא של המשפחה ללכת אחרי החלומות שלה!

אני מרגישה שכאימהות אנחנו מוותרות על עצמנו מהר מדי ואני כאן להעביר את המסר שאין צורך. להיפך, אם נלך אחרי החלומות שלנו נלמד את ילדינו לעשות בדיוק כמונו וזה כל מה שאמא רוצה בסופו של יום- שהילד שלה יגשים את עצמו. אומרים "אל תחנך את ילדייך, חנך את עצמך שכן הוא ממילא יהיו כמוך." אני כאן לחנך בדרכי המיוחדת כמה שיותר אמהות שצמאות להגשים את עצמן במינימום מאמץ ועם המון אמונה.

מה הדבר הכי קשה עבורך במנטליות האמריקאית?

חוסר ברוחניות. אני מרגישה שהכל דופק כמו שעון, שאין גמישות רגשית בסיטואציות מחוץ למסגרת המקובלת. אין מקום לרוחניות כמו שאני מרגישה שמתפרצת בקרב ישראלים שחיים בארץ. העיסוק בחומר והרובוטיות כמעט גורמים לי לניכור לא פעם ולתחושה שאני לבד פה.

האם היית מעדיפה להיות בישראל בתקופה הזאת של מגפת הקורונה?

חשבתי על זה הרבה בהתחלה ותכל'ס עם כל מה שקורה עכשיו בארץ אני שמחה שאני פה. כאן אפשר עוד לחיות באיזשהו חופש לעומת ישראל.

על מה בתקופה הזאת של מגפת הקורונה את הכי אסירת תודה?

אני אסירת תודה על ההזדמנות שלי לשוב הביתה. הכוונה הפעם היא לא לישראל, עדיין לא (זה יגיע מתישהו אין לי ספק), אלא לתוך עצמי, לשורשים, למה שהכי עושה לי את זה, למהות. ברגע שסוגרים לך את הבחוץ, נשאר רק הבית. זכיתי למצוא זמן לקרוא, לחקור, לכתוב, להקשיב לקול הפנימי שלי ובזכות זה ליצור עסק חדש שעושה לי את זה יותר מכל דבר שעשיתי עד היום. אני חושבת שבזכות הקורונה מצאתי אותי, משהו שקצת איבדתי מאז שהגעתי לכאן…

איך את מעבירה את ימי ההסגר?

אני עובדת על הסדנאות הבאות של ״אמא מגשימה״. הסדנה הראשונה יצאה לאור בספטמבר והייתה מוצלחת מאוד ולאור הביקוש הרב אני הולכת לקיים סדנת וויז׳ן אחת לחודש, בכל יום רביעי האחרון בחודש. לפרטים נוספים על הסדנאות אתן מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק ולהתדכן - אמא מגשימה

סדנת המשך- "שוברת קירות", היא הסדנה שאני עובדת עליה עכשיו. היא עוסקת באיך להפוך כל קיר לדלת, איך לנקות אמונות מגבילות ולתת ליקום לעבוד בשבילך. אני גם עובדת על תכנים דיגיטליים חינמיים ומתחילה לנהל מחדש את ערוצי המדיות החברתיות שזנחתי בשנה האחרונה מטעמי חוסר עניין. אני מבינה היום שכשיש לי מה לתרום, אני נהיית יותר חברתית.

בקיצור בעיקר מסכמת חומרים ולומדת כמו חננה רצינית עם עצמי מול הספרים והמחשב, נפגשת עם בעלי מקצוע שהולכים לקחת חלק בסדנאות הסופ״ש שאני מתכננת לאימהות המגשימות הטריות. בעיקר עובדת, אבל אין תלונות. הילדים במסגרת בטוחה ואינטימית, מתפתחים מדהים. בקיצור, הקורונה עשתה לנו טוב!

מה הדבר הכי הזוי שרכשת לימי ההסגר?

וואו, מה רכשתי הזוי?! לא בטוחה שיש לי משהו כזה. רכשתי בעיקר חומרי יצירה לילדים בכמויות. לעצמי כמעט כלום. החלטתי שאני חוסכת את ההוצאות על דברים שלא עושים אותי מאושרת ממש, ומשקיעה את כל הכסף שלי על התפתחות אישית ולהיות הכי מדויקת שאני יודעת שאני יכולה עבור קהל האימהות המגשימות שמאמינות בי והולכות אחריי.

כשנחזור לשגרה, מה לדעתך יהיה הדבר הראשון שתעשי?

את אותם הדברים אבל יותר מהר. בדיוק הפוך משירו המפורסם של אריק איינשטיין שמדבר על התנהלותו בשבת- ״עושה את אותם הדברים אבל לאט״.

בימי ההסגר, מה את עושה עם הילדים בבית? איזה פעילויות משפחתיות?

משחקי קופסא או פעילויות בחצר. כל פעם אני קונה משחק שמעסיק אותם, אני מלמדת את היסודות והם ממשיכים לשחק בלעדיי. מבלים בג׳קוזי החדש שרכשנו בתקופת הקורונה. לא משעמם פה, אני נותנת להם להתפרע גם כשזה עושה הרבה בלאגן וכולם מאושרים!

איך התאמת את עבודתך לתקופת הבידוד?

אני בונה עסק חדש בתקופה הזאת, לקחתי לעצמי את הזמן שלי בלי לחץ לפני שאני יוצאת לאור. רציתי שהכל יהיה מוכן לפני שאני חושבת בכלל על רווח או לקוחות. אז למראית עין לא עבדתי, אבל בפועל עבדתי מאחורי הקלעים במשך שעות ולילות. ברגע שהילדים היו נרדמים הייתי נותנת גז ובולעת מידע חדש על הפילוסופיה החדשה , מטפיזיקה והתפתחות אישית. אני יוצאת לדרך חדשה עכשיו בזכות תקופת הקורונה שאפשרה לי לחשב מסלול מחדש.

האם גם בימים כאלו את מרגישה את האחדות של הישראלים שחיים פה או שכל אחד לעצמו?

אני לא מרגישה משהו אחר דווקא בתקופה הזאת. יש תמיד איזושהי תחושת אחדות אחרת כלפי ישראלים אחרים, בכל מקום בעולם וגם פה. אבל לא משהו יוצא דופן בגלל הקורונה. יש יותר שיח סביב הקורונה, שיחת החולין השתנתה.

טיפ לישראלי המתחיל בארה"ב

אל תיבהלו מהגודל, פה זה לא ישראל! צריך להבין שהגודל לא קובע ושאפשר להרגיש שייכים אחרי שמתחילים להכיר אנשים ומקומות. קחו את הזמן להרגיש את המקום, יש מקום לכולם.

יש לך משהו נוסף מעניין לספר על עצמך?
אני חובבת מושבעת של מוצרי נייר מעוצבים ויש לי חולשה לעיצוב גרפי משובח. לא יודעת כמה זה מעניין, אבל זה הדבר הראשון שעלה לי לראש שאתם לא יודעים.