נולדתי בתל אביב וגדלתי ברמת אילן עד גיל 11. אמא שלי היא בת קיבוץ גבעת השלוש. כשהוריי התגרשו, חזרנו, יחד עם אחי הצעיר, לקיבוץ בו גדלתי. כל המשפחה והחברים שלי נמצאים בארץ, רובם מאזור רמת אילן והוד השרון.

מגיל חמש אני משחק כדורסל. שיחקתי בנערים ובנוער של מכבי ת"א. בגיל 17 השתייכתי לסגל של בית"ר רמת גן בליגת העל ושיחקתי עם רבים מגיבורי ילדותי: גלעד כץ, אמיר בינו, מילטון וואגנר ואחרים. רציתי לפתח קריירה כשחקן כדורסל מקצועי, אבל החלטתי להתגייס לשירות צבאי משמעותי שהסתיים אחרי שש שנים כקצין ביחידת 669.

אחרי הצבא, החלטתי שאני רוצה להגשים חלום ולשחק כדורסל או ללמוד לתואר במכללות בארה"ב. לשמחתי, קיבלתי מילגה מלאה ושיחקתי באוניברסיטת קיין בניו ג’רזי. לאחר ארבע שנות לימודים וסיום תואר ראשון כפול בהצטיינות במימון וכלכלה, החלטתי להיכנס לתחום הפיננסים באמריקה, ולעבוד בבנק השקעות בוול סטריט.

בהיותי סטודנט לתואר ראשון ושחקן כדורסל במכללות, נבחרתי לשרת בוועדת ייצוג כלל ארצית של הNCAA, האיגוד שמפעיל את ספורט המכללות בארה״ב. בוועדה (Student Athlete Advisory Committee או בקיצור SAAC) יושבים 24 סטודנטים מכל רחבי ארה״ב המייצגים את 143,000 אלף סטודנטים-ספורטאים. כל נציג מייצג שתי מדינות לערך ומשתתף באירועים שונים: כנסים, וועדות, ישיבות וכו׳ בכל רחבי המדינה כדי לעזור לסטודנטים או אתלטים בקביעת החוקים וההחלטות שהNCAA מקבל בכל זמן נתון.

לשמחתי, יצא לי לשרת במשך שלוש שנים וחצי ולצבור חוויות אין סופיות: פגישות עם אין ספור מנהלי מחלקות ספורט מכל האוניברסיטאות הגדולות, השתתפות בכנסים שונים וייצוג הסטודנטים, נסיעות בכל המדינה. הכי חשוב, פגשתי אנשים מדהימים וחברים לחיים, שכמוני, תחום הספורט מאד חשוב להם. חלקם נשארו לעבוד בתחום הספורט האוניברסיטאי ומשמשים כיום כמנהלי מחלקות וראשי מחוזות שונים בעצמם.

כשסיימתי את התואר פגשתי את אשתי, שיאלה, ישראלית-אמריקאית שהיתה ממקימות נבחרת ישראל בסופוטבול והתחרתה מספר פעמים במכביה ובאליפויות באירופה. שיאלה, אישתי, מורה לחינוך גופני, מרצה באוניברסיטת מונטקלייר בניו ג’רזי ועל סף סיום הדוקטורט בחינוך גופני מאוניברסיטת קולומביה. אנחנו גרים בניו ג’רזי ויש לנו שני ילדים: נגב, בן שש, ולהב, בן שלוש. 

לצערי, הקריסה הכלכלית ב- 2008 הגיעה בדיוק שהתחלתי את קריירת הפיננסים שלי ומצאתי את עצמי ללא עבודה. לשמחתי, כוח הרצון, ההתמדה והחוצפה הישראלית שלי עזרו לי לעבור לתחום הנדל"ן המסחרי די בקלות. לאחר מספר שנים בתחום, השלמתי תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג’רזי והחלטתי לחזור לתחום הבנקאות המסחרית.

כיום, אני סגן נשיא באחד מהבנקים הגלובליים ומשרת חברות בין לאומיות עם סניפים בכל העולם. העיסוק המקצועי שלי מאתגר מאד ומביא אותי למקומות שונים ונותן לי את הזדמנות לנסוע בעולם, לפגוש ולהכיר אנשים ותרבויות שונות שלא חשבתי שאזכה להכיר. אני מאד אוהב את העבודה שלי עם הלקוחות (בעלי חברות, מנכ"לים וסמנכ"לי כספים).

הסקרנות והרצון ללמוד עוזרים לי להתחבר לאנשים שונים. בדרך כלל כשאני אומר שגדלתי בישראל, הרבה מאד אנשים נותנים פידבקים חיוביים וצמאים לידע על ישראל, בעיקר על השירות הצבאי והחדשנות הטכנולוגית שלנו. כמובן שאני מרחיב וממליץ בחום לבוא לבקר ולראות את ישראל.

לפני כשנתיים, בנוסף לעבודתי בבנק, התחברנו כמה יוצאי יחידת 669 שגרים ועובדים בניו יורק, והקמנו את אגודת ידידי יחידת 669 בארה"ב (American Friends of Unit 669) כדי לתמוך באגודת החתול של בוגרי 669 בישראל. אני חבר בוועד של העמותה ותפקידנו הוא לעזור בגיוס תרומות למימון פרוייקטים של בוגרי היחידה למען הקהילה בישראל. הבוגרים שמקבלים תמיכה על-ידי מלגות, מנטורים, וסדנאות שונות למינהן, מחוייבים להשתתתף בפרוייקטים הקהילתיים כמו פרוייקט הלב, פרוייקט מטיילים בטוח, כנס לרפואת חילוץ בחירום (מאגד את כל שירותי החירום בארץ) ועוד.

בשנה האחרונה אנחנו עוסקים בחיזוק העמותה האמריקאית: הוספת אנשים מהמעלה הראשונה בתחום העסקי, הרפואי והקשר לישראל כחברי וועד. כמו כן, הוועד שאני עוזר להוביל מתרכז בגיוס תרומות לעמותה על-ידי אירועים שונים בכל רחבי ארה"ב וכמובן אירוע הגאלה השנתי שיתקיים השנה ב13 בנובמבר בניו יורק.

העיסוק בעמותת הידידים נותן לי הרבה הערכה וגאווה למה שצהל עושה, ובפרט יחידת 669, לחילוץ והצלת חיי אדם, חיילים ואזרחים, ולפעמים אנשים מכל העולם. אני משתתף באירועים שונים ורואה את התגובות של האנשים לפעילויות היחידה בשיגרה ובחירום. לפני כמה חודשים, באירוע גיוס תרומות שהיה אצלי בבית, הגיע לוחם-פרמדיק וסיפר על הפעילות השוטפת של היחידה והקריאות הרבות להצלת חיים.

מה שריגש במיוחד את כולנו היה הסיפור של הצלת ילד סורי בן שנתיים שנפגע מפגז שנורה על ביתו והגיע גוסס למעבר הגבול. הלוחמים והרופאים נאבקו על חייו והצליחו לייצב אותו לפני הגעה לביה״ח ולחדר ניתוח, שם הרופאים הצילו את חייו. כשאני שומע מה היחידה עושה, אני מתמלא גאווה ושמח בפעילותי בעמותת הידידים שעוזרת ליוצאי היחידה בפרק החיים החדש שאליו הם יוצאים.

עם המשפחה: שיאלה, להב (מימין) ונגב.

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

תרבות הספורט היא ללא ספק מה שמשך אותי לבוא לארה"ב, וכמובן התאהבתי מיד. המקצוענות, הירידה לפרטים, הארגון והיכולת לאמן שחקן, בכל ענף ספורט הוא ללא ספק מה שהופך אותה לכל-כך תחרותית בכל ענף ובעולם.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

הצורך של אנשים להעמיד פנים גם אם משהו לא מוצא חן בעיניהם, כדי לא לפגוע, לעומת "הדוגריות" הישראלית.

מה מבחינתך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

הארגון, הלמידה והירידה לפרטים לעומת יכולת האילתור. למדתי שיכולת האילתור היא אומנם חשובה מאד אבל היא לא יכולה לעזור כל הזמן. אין תחליף לעבודה קשה על-ידי למידה והתעמקות בנושא מתחילתו.

למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

ערב צחוקים עם חברים ומשפחה... וגם חומוס טוב.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

דחיפות, צעקות, נימוס בסיסי בין אנשים. אני כל-כך רגיל לפתוח את הדלת לאחרים בכניסה לקניון או למשרד, וכשאני מבקר בארץ ועושה את זה, אנשים תמיד מסתכלים עלי בפליאה.

איזה מזג אוויר טוב יותר בעיניך: בישראל או מקום מגוריך בארה"ב? ולמה?

ללא ספק, ישראל. אין כמו המזג אוויר בארץ והים.

מהי, לדעתך, המשימה הכי חשובה עבור ממשלת ישראל בימים אלו?

לאחד את העם.

אילו היית ראש ממשלת ישראל מה היית משנה ביחסים שבין ישראל לארה"ב?

היחסים עם יהדות התפוצות בכלל וארה"ב בפרט. אנחנו יודעים יפה מאד לבקש מהם לתרום כסף בכל שנה, אבל לתת להם את חופש הבחירה ואפשרויות תפילה במקומות הקדושים, אנחנו לא ממש עוזרים. לדעתי יהודי הוא יהודי, באיזה זרם ביהדות שהוא נמצא. אין לנו שום זכות לקבוע מה עובד ומה לא עובד. זה ללא ספק חוסר מנהיגות של מקבלי ההחלטות בארץ.

איזה חפץ שיש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

דגל ישראל וגם חולצת חתול של 669.

סדרת טלויזיה ישראלית האהובה עלייך ביותר (בעבר או בהווה)?

זהו זה.

מה הדבר שלדעתך משאיר אותך עדיין ישראלי?

השפה שאנחנו מדברים בבית עם הילדים, והרצון שלנו שידעו מאיפה ההורים שלהם הגיעו. חשוב לנו מאד שהילדים ידעו ויבינו למה מדינת ישראל כל כך חשובה להם ולעם היהודי.

חברי ילדות: מה מיוחד בחברי הילדות שלך?

חברי הילדות שלי יודעים להיות במקום הנכון, לתת יד ותמיד לעזור בכל דבר. כמובן שהם ניחנו בציניות הנכונה כדי לשים כל דבר בפרספקטיבה הנכונה.

סרט אהוב עליך בכל הזמנים?

מבצע סבתא - גאונות!

מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?

חומוס...כמובן.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

תהיה עצמך והתנהג בכבוד לכל אדם. עבודה קשה ונחישות יעזרו לך להגשים חלומות.