"נולדתי וגדלתי בדרום תל אביב לאמא קדרית מרחובות. אימי גידלה אותי לבדה. אבי, רוני בן צבי, היה פסל מוכר בארץ וגר בכפר האמנים עין הוד בכרמל. הוא הלך לעולמו לפני כשלוש שנים. למרות שהוא לא גידל אותי מילדות היתה לי היכרות טובה איתו. סבא וסבתא שלי מצד אימי עלו לארץ מאזור טרנסילבניה לפני השואה, ב-1933. סבא וסבתא שלי מצד אבי, שניהם מאזור צ'כוסלובקיה, ולהם לא היה כל כך הרבה מזל. שניהם ניצולי שואה. סבא שלי היה אחד העדים המרכזיים במשפטי אייכמן. העדות שלו מופיעה ביד ושם, והוא כתב ספר על בריחתו מצעדות המוות.

הכל התחיל אי שם בשנת 2012, אחרי הצבא, עבדתי בעגלות בדרום אפריקה. היה לי חלום להיות שחקן שמשחק בארצות הברית, אבל לא היה לי שום מושג איך עושים את זה. מעולם לא ביקרתי בארצות הברית, מעולם לא הייתה לי ויזה, בתיכון למדתי פיזיקה ובצבא עבדתי במחשבים, אז גם ניסיון במשחק כמעט ולא היה לי. לניו יורק הגעתי בספטמבר 2016 כדי ללמוד משחק ולקדם את עצמי כאמן עצמאי בתחום המשחק, מוזיקה, כתיבת מחזות, ספרים וכו'. התקבלתי לתכנית לימודים אמריקאית יוקרתית למשחק.

בית ספר למשחק הוא חוויה מאוד משמעותית. תכנית הלימודים מאוד אינטנסיבית, ואתה מבלה מהבוקר עד הלילה בבית הספר. ללמוד משחק זה לא כמו לימודים אחרים. בתור תלמיד אתה צריך להתמודד עם הרגשות שלך, עיסוק שהוא לרוב לא פשוט ומעלה כל מיני קונפליקטים. יש גם לחצים רגילים של שיעורי בית, עבודות הגשה, משברים אישיים, בעיות כלכליות  כיוון ששכר הלימוד יקר מאוד, והמאבק להמשיך לקיים חיי חברה למרות הכל. בקיצור, מדובר בחוויה מאוד מחשלת, שלימדה אותי המון על עצמי.

היום, כמעט שבע שנים אחרי, אני אחרי תוכנית לימודים יוקרתית בבית ספר למשחק אמריקאי, חי ועובד בניו יורק כשחקן ומוזיקאי מן המניין. לפני כשנה וחצי, אחרי שנת הלימודים הראשונה שלי בבית הספר, ואחרי שקיבלתי עשרות פניות מישראלים ששמעו על המסע שלי, החלטתי לכתוב ספר שיסכם באופן פרקטי את כל מה שלמדתי בשנים האחרונות.

רציתי שכל ישראלי שרוצה לעשות את המסע כמוני יוכל לקבל תשובות לשאלות כמו: לאילו בתי ספר ניגשים? איך משיגים ויזה ואיזו ויזה צריכים? איך הולכים האודישנים בארצות הברית? האם משנה הגיל? האם המבטא יכול להיות מכשול? כמה חשוב לשלוט בשפה האנגלית? כמה זה עולה ואיך בדיוק מממנים לימודים כל כך יקרים כמו הלימודים בארצות הברית תוך כדי חיים בעיר יקרה כמו ניו יורק? הספר נקרא "מכאן ועד לשם - המדריך לשחקנים ישראלים שרוצים ללמוד בניו יורק".

יוצא לי גם לענות הרבה לשאלות באימייל למי שקרא את הספר ואני גם נפגש עם הרבה ישראלים בארץ ובניו יורק שמעוניינים לקבל ממני עוד מידע ותמיכה. חשוב לי לסייע לקידום פרויקטים אישיים שונים כדי לגלות ולקדם מוזיקאים ושחקנים ישראלים שחיים ועובדים בניו יורק.

בנוסף להיותי שחקן אני פסנתרן. תמיד רציתי לחבר ולמזג בין תרבויות דרך שפת הג'אז, אז כשסיימתי את לימודי המשחק הקמתי להקת ג'אז פיוז'ן מולטי-תרבותית בשם "אניגאמא" (Any Gama). החברים בלהקה מגיעים מכל קצוות הקשת התרבותית והמוזיקלית של ניו יורק: מתופף בריזלאי, חצוצרן מקסיקני, גיטריסט ישראלי, חלילן סיני, בסיסט בוליביאני ועוד. הלהקה דוגלת ברעיון של מולטי-תרבותיות, הרעיון שמוזיקה היא שפה אוניברסלית בה כולם יכולים לדבר, לא משנה מאיזה רקע או מוצא הם הגיעו.

דרך ג'אז אנחנו יוצרים שיחה משותפת ופיוז'ן של רעיונות שמביא לידי ביטוי את העולם הצבעוני והמגוון שאנחנו חיים בו כיום. הופענו בשנה האחרונה במעל ל 25 ברים, מועדונים, אירועים אקסקלוסיביים ופסטיבלים לקהל הרחב בניו יורק, ובסתיו הבא אנחנו עורכים סבב הופעות בשיקגו. ביוני האחרון הוצאנו שבעה קטעי וידאו ליוטיוב מתוך סשן הקלטות שערכנו באולפני Flux בלואר איסט סייד של מנהטן. בדצמבר ההקלטות הללו עברו מיקס מחודש ויצאו לאור אלבום הבכורה שלנו. 

"אניגאמא" (Any Gama)

אני גם שר כחלק ממקהלת ססיליה (The Cecilia Chorus of New York). זו אחת המקהלות הותיקות בעיר שקיימת כבר מ- 1906. הופעתי עם המקהלה בספטמבר האחרון בקרנגי הול ואנחנו מופיעים שם שוב בתחילת מאי, כך שזה מרגש מאוד. ההופעה הפעם נועדה לציין מאה שנים למותה של אליס מנדליק פלגלר, זמרת מצו-סופרן שהייתה אחת ממייסדות המקהלה.

אנחנו מתכוונים להופיע עם רפסודיה לאלטו של ברהמס, ואת היצירה The Music Makers של המלחין המודרני אדווארד אלגר (Edward Elgar) שבוצעה לראשונה בשנת 1912, ואפילו צירה קלאסית חדשה שנכתבה במיוחד עבור המקהלה על ידי האחים באלייט (The Brothers Balliet) שני מלחינים מודרנים בני זמננו בעלי תוכנית רדיו קבועה בתחנת WQXR הפופולרית למוזיקה קלאסית. מעל 100 איש, ואני ביניהם על במה אחת בקרנגי בניצוחו של המנצח זוכה חמישה פרסי ASCAP מארק שפירו (Mark Shapiro) בליווי תזמורת ושלושה זמרי סולו. זה אירוע מרגש ביותר ואני חלק ממנו.

ג'חנון ביתי אמיתי אצל רוני

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

קוראים לארצות הברית ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולא בכדי. יש פה באמת הכל בייחוד בעיר קוסמופוליטית כמו ניו יורק. אתה יכול להמציא את עצמך בכל יום מחדש, ותמיד יהיה לאן לשאוף ולהתפתח.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

האמריקאים, למרות הדמיון הרב שיש לישראלים, הם שונים מאוד בכמה דברים בולטים, לא כולם טובים. תרבות הפוליטיקלי-קורקט שמאוד שונה מהתרבות הפתוחה של הארץ לפעמים מקשה מאוד על התקשורת פה. קשה מאוד לפעמים לדבר עם אנשים באופן פתוח מחשש להעליב אותם, ולפעמים קשה להבין מה הם מנסים להגיד לך כי גם הם מתאמצים נורא לא להעליב ולא מדברים ישירות.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

אמריקאי יעדיף לרוב לשלם יותר כסף כדי לחסוך בזמן. ישראלי יהיה מוכן לשרוף את כל הזמן שבעולם רק כדי לחסוך עוד קצת כסף.

למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

להרגשה של בית. אני מרגיש פה בבית, אבל בישראל זה הרבה יותר חזק, ואני מתחיל להרגיש את זה מהשניה שאני נוחת בארץ.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

לישראלים שרק מתלוננים כמה רע בישראל אבל לא עוזבים.

מה הכי ישראלי בעיניך?

כדי להיות ישראלי נראה לי צריך לרצות להיות ישראלי ולאהוב את ישראל על כל יתרונותיה וחסרונותיה. זה הכי ישראלי בעיניי.

איפה שירתת בצבא?

שירתתי ארבע שנים בחיל המודיעין בבסיס גבעתיים.

איזו עיר הכי אהובה עליך בישראל?

קשה לבחור. תל אביב כי שם הבית והילדות. ירושלים כי היא עיר עם היסטוריה מרתקת בכל פינה. חיפה כי היא תלולה וגבוהה, שקטה ויפה. באר שבע בגלל המדבר האינסופי מכל כיוון.

איזה חפץ יש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

יש לי ציור שחברה שלי ציירה לזכרו של אבא שלי. כל פעם שאני מסתכל על הציור אני מתגעגע אליו, והדמות שלו היא אחד הדברים שיותר מתחברים לי עם הארץ.

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?

חי איפשהו על הקו בין ניו יורק לתל אביב, או שלא, לא יודע. הולך לאן שהחיים והאמנות שלי יקחו אותי.

איזו מילה בעברית אתה הכי אוהב?

סהר.

איזו מילה בעברית אתה הכי שונא?

שיקוץ (הכתמת שמו של מישהו, הטלת דופי, הכפשה; גידוף, השמעת ניבולי פה בנוגע למישהו).

חופשה מומלצת (בארה"ב):

לפני חודשיים נסעתי עם חברה שלי לעיירה בשם הנטינגטון בווסט וירג'יניה. מקום מדליק לאללה. לפני חמש שנים הייתי באוסטין, טקסס, גם מקום מעולה לכל מי שאוהב מוזיקה. סן פרנסיסקו מדהימה ביופייה ואני רוצה לחזור לבקר שם.

מסעדה מומלצת בעיר המגורים (בארה"ב):

איצ'יאומי (Ichiumi) - בופה אכול כפי יכולתך יפני. אם מגיעים בשעות הנכונות אפשר לאכול סושי עד שמתפוצצים, ועוד המון אוכל יפני טעים מאוד.

מסעדה מומלצת בישראל:

מסעדת אלבאמה בנתניה מגישה את הבשר הכי טוב שאכלתי בארץ.

מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?

פלאפל, סביח, חומוס, טחינה, ג'חנון, חמין של שבת בבוקר. כל התשובות הרגילות.

מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?

אני אהיה הכי קלישאתי ואגיד במבה. ביסלי מקום שני.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

אמריקה היא מדינה שאוהבת ישראלים. יהיה לכם טוב פה, אל חשש. צרו קשר עם ישראלים נוספים ותגלו רשת תומכת של אנשים מקסימים שנמצאים כולם באותה סירה. כשאני מדבר פה עם ישראלים אני מרגיש בבית.