סקר פסח הגדול: הטלוויזיה הישראלית שולטת בלוס אנג'לס, הפוליטיקה המקומית הרבה פחות
כולם יסעדו בליל הסדר אך רק רבע מתוכם בוחרים לשלוח את ילדיהם למסגרת חינוך יהודית: מדגם מקיף בקרב האוכלוסייה הישראלית בעיר מציג תמונה מעניינת על אורח החיים בו רובם בחרו במהלך שהותם מחוץ לגבולות הארץ

אחד האתגרים העיקריים של ישראלים אשר בחרו להעתיק את מקום מגוריהם ליעד שונה על פני הגלובוס, הוא השיקול האם להטמע באוכלוסיה המקומית במה שעלול להוביל לדעיכת זהותם הישראלית או שמא לבדל עצמם ממאפייני המדינה בה הם שוהים, ולחיות במעין "גטו תרבותי אשר במסגרתו שומרים על אורח חיים ישראלי לכל דבר בסוג של "שיטת 80/20" כאשר 80 אחוז משגרתם היא סביב זהותם הישראלית. זה בא לידי ביטוי בסופר כשר, במסעדות ישראלית, חיי חברה עם ישראלים בעיקר, ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט מהארץ וכן הלאה, לצד 20 אחוז של מאפייני התרבות המקומית.

כמו בכל אתגר, הכל מתחיל במילת המפתח - רצון. עד כמה ישנו רצון לשמור על הציביון הישראלי יהודי בגולה או לחילופין, עד כמה קיים הרצון להתנתק ממנו. אותו אתגר גדל כאשר מקימים בוחרים להקים משפחה. האם אנו רוצים שבן/בת הזוג יהיו יהודים או ישראלים וכן האם חשוב לנו שגם אם הם יהודים, ידעו לדבר עברית. עד כמה הזיקה לדת/מסורת וכן לתרבות הישראלית של בני הזוג הפוטנציאלים תואמת לשלנו וכמובן האם פערי השוני, בהנחה שקיימים, משמעותיים עבורנו. בהמשך האתגר מתעצם כאשר מגדלים את הילדים במדינה זרה וצריכים לבחור האם לשלוח למוסד חינוכי יהודי/ישראלי ובאיזו שפה לתקשר עם הילדים.

כמובן שכאשר נמצאים מחוץ לארץ, אצל ישראלים רבים הרצון לשמור את מאפייני ה"ישראליות" הוא עז יותר מכוון שהסביבה במדינה הזרה בה הם שוהים, אינה מספקת להם אותם ובהנחה שהם אכן מעוניינים בהם, עליהם לעשות מאמץ יתר על מנת לקבל זאת, כמו לדוגמה לחפש במיוחד מסעדה ישראלית או לשלוח את הילדים למסגרת חינוך פרטית יהודית.

עוד סממן לאותו שוני, בא לידי ביטוי חוסר העניין הפוליטי באופן משמעותי וכן אי המודעות לזהות ראשי הערים או המושלים במקומות בהם אותם ישראלים שוהים. כל זאת ביחס לישראלי הממוצע בארץ שסיכויים גבוהים שיידע מי ראש העיר שלו וכן מי לדוגמה, שר הביטחון. 

בסקר מקיף שערכה מערכת חדשות היברו ניוז לקראת חג הפסח, החלטנו לבחון את הסוגיה בקרב הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. תוצאות המדגם מראות שללא כל ספק, הזהות הישראלית/יהודית מהווה פקטור דומיננטי ביותר אצל האוכלוסיה הישראלית בל.א, שכן על פי התשובות ישנה העדפה כמעט מוחלטת לשמירת מסורת באופן כללי ובאופן פרטני בחג האביב וגם בשגרת היום ובחיי המשפחה, הישראלים בלוס אנג'לס מעדיפים תוכן, תרבות, חינוך ומזון תוצרת כחול לבן.

כל הנשאלים ענו באופן גורף כי בכוונתם לקיים את סעודת ליל הסדר. נדגיש זאת שוב, על פי הסקר, 100 אחוז מכלל האוכלוסיה הישראלית בלוס אנג'לס יערכו את ליל הסדר. מדובר בתשובה חד משמעית באופן חסר תקדים בסקרים דעת קהל המעידה על חשיבות חגי ישראל עבור הישראלים בלוס אנג'לס. כאשר ירדנו לפרטים כמו מידת שמירת החג, אז כצפוי התשובות היו חלוקות יותר, אך עדיין נוטות משמעותית לכיוון אחד- כ-75 אחוזים מהם ישמרו על מנהגי החג שעיקרם הקפדה על כשרות, דהיינו אי אכילת חמץ

מתוך אותה כמות נכבדה, 36 אחוזים ענו כי יקפידו באדיקות כאשר השאר פחות התחייבו על מידת ההקפדה בעניין זה. רק כ-16 אחוז מתוך אלו שענו על שאלה זו, העידו כי אין בכוונתם לשנות את אורך חייהם במהלך החג ועבור חצי מהם הניתוק ממנהגי החג, יהיה מוחלט. כ-9 אחוזים מהנשאלים סירבו לענות על שאלה זו.

רבע מהישראלים בלוס אנג'לס, יערכו את סעודת החג בביתם וכ-61 אחוזים מהם, יתארחו אצל חברים או משפחה. רק 5 אחוז ענו כי יסעדו בארץ.

אם חשבתם שנושא המסורת דומיננטי בעיקר בתקופת החגים, אזי שכאשר בחנו את הנושא באופן כללי יותר, הרי שגם כאן, אותם 75 אחוז ששומרים על מסורת פסח, שומרים על אורח חיים מסורתי בשאר ימות השנה. שליש מהנשאלים שומרים שבת ומעל 40 אחוז מהם, אינם שומרי שבת אך מגדירים עצמם כשומרי מסורת. כמו בפסח, יחסי הכוחות די דומים גם במקרה זה, כאשר קרוב לחמישית מקרב האוכלוסייה הישראלית בלוס אנג'לס, אינם שומרי מסורת כלל וכלל.

אם כן, הישראלים בלוס אנג'לס, מעדיפים לאכול כשר, אך בכל הקשור לעלות הכלכלית שבה העניין כרוך, מסתבר שישנה תמימות דעים שהעניין יקר, יותר מידי יקר, כך קובעים נחרצות מעל 85 אחוזים מתוך צרכני המזון הכשר בסופרים היהודים. למעלה מחצי מהם אף סבורים כי "גונבים אותם" לדבריהם עד כדי לעיתים ויתור על רכישה באותו מרכול. 

קונצנזוס נוסף בא לידי ביטוי בבחירת המסעדות הישראליות. רוב מוחלט של כ-75 אחוזים מתחלק בין מעל 40 אחוז לחומוס בר בטרזנה ובין סניפי תל אביב ברחבי הוואלי. 

קודם לכן, הזכרנו את שיקול אופן חינוך הילדים במסגרת יהודית כן/לא. בסקר הנוכחי הפעם התוצאות אינן כה נחרצות. מעל 40 אחוז בוחרים שלא לעשות זאת בשל העלות היקרה של אותה מערכת חינוך, זאת אל מול כ-23 אחוזים מהנשאלים אשר למרות עניין זה, בוחרים כן לשלוח את ילדיהם ללימודים במסגרת יהודים. 17.4 אחוזים מסתפקים רק בחוגי העשרה במסגרת זו.

כאמור, מסתמן כי המכשול בעניין זה הוא יותר כלכלי מאשר רצון אמיתי לשלוח ילדים לחינוך הציבורי אמריקאי שככל הנראה נעשה מכורח הנסיבות.

ללא קשר לנושא החינוך במסגרת יהודית, מעל 70 אחוז השיבו כי ילדיהם דוברי עברית אך הנתון המעניין יותר הוא שרק פחות -22 אחוזים מילדי הישראלים בלוס אנג'לס יודעים גם קרוא וכתוב בעברית. ניתן להסיק מכך שהשפה הדומננטית בבית בין ההורים לילדיהם היא עברית, כאשר מנגד, אנגלית מדוברת מן הסתם במסגרת החינוכית בדגש על הקריאה בה.

מאפיין הישראליות בא לידי ביטוי גם בצפייה בטלוויזיה. קרוב ל-45 אחוז מהנשאלים העידו על עצמם כצופים אך ורק בערוצים הישראלים אל מול כמחצית הכמות שנאמנה לטלווזיה האמריקאית בלבד. רק 21 אחוזים מסך הנשאלים בוחרים לשלב בין שני סוגי התכנים.

מלבד טלוויזיה ישראלית, במימד התרבות, מסתמנת שביעות רצון במגוון ההופעות הישראליות כאשר 60 טוענים כי יש היצע בשפע אל מול שליש מכמות זו אשר משתוקקת ליותר. חיזוק לקביעת הרוב בסקר ניתן לראות בשלל הופעות הסטנד אפ עם אומנים כמו אדיר מילר, שחר חסון, גורי אלפי, עופר שכטר ועוד רבים וטובים שהגיעו להופעות ברחבי ארה"ב ובתוכה לוס אנג'לס, לצד הופעות זמרים כמו רותם כהן, אייל גולן, שרית חדד שכיכבו על בימות ל.א

הנאמנות למולדת חזקה מאוד בביקור אליה. קרוב ל-70 אחוז ענו כי הפעם האחרונה בה טסו לארץ הייתה לפני פחות משנה, אל מול מספרים חד ספרתיים של אלו שנעדרו ממנה שנתיים ומעלה. גם בגזרת חברת התעופה, כשטסים לארץ, חצי מהנשאלים בוחרים לעשות זאת עם אל על וחמישית מהם עם יונייטד. נראה שהשיקול המכריע כאן הוא בלעדיות הטיסה הישירה של אל על וכן הכמעט טיסה ישירה של יונייטד עם עצירה קצרה בסן פרנסיסקו.

נתון נוסף מראה לנו כי השיקול בטיסה לארץ הוא ברוב המקרים ביקור משפחה וחברים שכן כאשר הטיסה מוגדרת כחופשה אז רוב התשובות ליעד המועדף הלכו לכיוון חופי מקסיקו והקריביים שכנראה יותר אטרקטיביים מחופי תל אביב והרצליה עבור הישראלי הממוצע בלוס אנג'לס.

חיזוק רציני להיבדלות החברה הישראלית בלוס אנג'לס, הוא בדמות חוסר הכרת שמו של ראש העירייה. רק שליש ידעו כי אריק גרסטי הוא ראש העיר בה הם חיים. נתון שכמובן היה יוצר כותרות בכל עיר קיימת בישראל אך כאן, הדבר נתפס כמקובל יותר. המצב חמור עוד יותר במודעות לשמו של מושל קליפורניה, כאשר לא פחות מ-95 אחוזים כלל אינם ידעו כי גווין ניוסום הוא מושל המדינה שלהם.

כאמור, תוצאות הסקר המקיף מעידות עד כמה הקהילה הישראלית מעדיפה לשמור בקנאות על זהותה ועל אורח חייה עם אחוז נמוך יחסית של הטמעות בחברה האמריקאית. ניתן להגדיר את לוס אנג'לס כישראל הקטנה עם קהילה שמסורת היהדות והחגים בה חשובים לה עד מאוד ובנוסף גם צריכת התרבות וחינוך הילדים על פי ערכים אלו. השאלה האחרונה בסקר היא גם זו שדי מסכמת את המגמה- כמחצית מהנשאלים סיפרו כי השיקול שלהם לעבור לארה"ב הגיע ממניעים כלכליים/עסקיים וכדומה.

זהו למעשה סיפור חייהם של רוב הישראלים בעיר המלאכים שבחרו להכניס לתוכה את אורח החיים המוכר מהארץ, כאשר כל זה תחת מעטפת האמריקאית עם היתרונות היחסיים הקיימים בה.

הסקר נערך בקרב 407 מרואיינים בטלפון במדגם מייצג של כלל האוכלוסייה הישראלית בלוס אנג'לס.

YOU MIGHT ALSO LIKE