"אני במקור מחיפה. המשפחה שלי עלתה לארץ ישראל מיוון. סבי, מצד אמי, שמע על האנטישימיות באירופה והחליט לעבור לישראל בשנת 1936. בצד של אבי, הנאצים לקחו את המשפחה מיוון לאושוויץ, שם ההורים של אבי נרצחו כבר בימים הראשונים. אבי ניצל ובשנת 1951 הוא עלה לישראל.

המשפחה שלי מאז בישראל ורק אני בארה"ב. עברתי ללוס אנג'לס בגיל 34. לפני כ- 21 שנים. אני נשוי לאמריקאית. יש לי שתי בנות בארץ. הקטנה שלי נולדה בארה"ב.

סמואל (סם) שדה, פאונטן הילס, אריזונה

אחרי השירות הצבאי בלבנון, רציתי לנקות את הראש אז ב- 1986 הגעתי ללוס אנג'לס בפעם הראשונה וגרתי פה שנה. כשחזרתי לארץ התחרתי ב'בודי בילדינג' והייתי 'מר ישראל בפיתוח גוף' שנתיים ברציפות. נשארתי בארץ 10 שנים. בישראל היה לי מכון כושר, ומכרתי אותו לטובת עבודה כמדריך קרב מגע ביחידת טרור ימ"מ. מכיוון שהייתי מבוגר יחסית, אם הייתי הולך להיות מדריך קרב מגע בימ"מ זה היה רק בחצי משרה ולא היו מאשרים לי להיות בנוסף לוחם. התחלתי לחשוב על אופציות אחרות, ובסופו של דבר החיים הובילו אותי למסלול שונה.

ב-1998 הלכתי ללוויה של אימי שדאור ליכטנפלד, שהיה מפתח שיטת הלחימה 'קרב מגע' בצבא הישראלי, כדי לחלוק לו כבוד אחרון. היו נציגים רבים שהגיעו ללוויה מאירופה ומארה"ב. שם פגשתי את דארן לוין, ראש 'קרב מגע וורלדוויד', אחד הארגונים הכי גדולים שהיו בזמנו בארה"ב, והתחלנו לדבר. הוא אמר שהוא שמע עלי והציע לי עבודה בארה"ב,  ובאוקטובר 1998 כבר הייתי על המטוס עם ויזת עבודה.

סמואל (סם) שדה בצה"ל

'קרב מגע וורלדוויד' היו היחידים שהעבירו הכשרות בבתי ספר לאומנויות לחימה. מרבית בתי ספר בעולם לאומנויות לחימה מבוססים על לימוד תרגילים שמותאמים לצעירים. הטכניקה לא מתאימה למבוגרים, לעומת הקרב מגע שהוא נוח הרבה יותר למבוגרים. כשעברתי ללוס אנג'לס התאמנתי עם שוקי רון והתחרתי ב'טאי בוקסינג' והייתי אלוף לוס אנג'לס במשקל כבד. לקחתי מקום שלישי באמריקה ב'ג'ו ג'וטסו'. זכיתי במדליות זהב בכמה תחרויות במשקלים שונים ברחבי ארה"ב. המטרה שלי כשהתחרתי לא היתה לבנות קריירה, כי הקריירה שלי היא קרב מגע, אלא לצבור להתנסות. התחרתי בגיל יחסית מאוחר, בגיל הזה אנשים לרוב פורשים, אבל עשיתי את זה כדי שאני אהיה מאמן יותר טוב, שיהיה לי ניסיון בכל התחומים.

הייתי מדריך ראשי ב'קרב מגע וורלדוויד' במשך 12 שנים. אחרי תקופה הבנתי שאם אני אמשיך לעבוד שם ולא אקח את עצמי בידיים, ואקים בעצמי עסק, אני אסיים ללא כלום. אני אימנתי לפחות 75% מהמדריכים בעלי חגורות שחורות שיש היום בשוק בארה"ב. רבים מהם פנו אלי וביקשו ממני לפתוח משהו משלי, ואמרו שילכו אחרי אז החלטתי לצאת לדרך חדשה ועצמאית. לא היה לי כסף, לקחתי הלוואה של 20 אלף דולר, ופתחתי את החברה 'אלפא קרב מגע אינטרנשיונל' (ALPHA KRAV MAGA) ב- 2012.

היום, יש לנו 26 בתי ספר באזור מסצ'וסטס, רוד איילנד, ניו יורק, וירג'יניה, צפון קרולינה, טקסס, אריזונה, אילינוי, מיניסוטה, קולורדו וטולדו אוהיו. בשנים האחרונות קרב מגע בעולם הפך למאוד פופולרי ולמחלבת כסף אבל בדרך מאבדים את המקורות של הקרב מגע, את האותנטיות, המטרה, הגישה, ההגעה אל התלמידים, הדרך שהיא החשובה ביותר - ההגנה העצמית. אנחנו מלמדים קרב מגע אותנטי. אצלנו מכינים את התלמידים לכל מצב: לחימה מול מספר תוקפים בו זמנית, בכל מקום, בכל מצב, בכל סיטואציה.

אנחנו יודעים להכין אותם בדרך הטובה ביותר. אנחנו גם שמים דגש על להבחין בפרטים בקטנים. חשוב ביותר במקרים של תקיפות מיניות. יש סטטיסטיקה גבוה של נשים שעברו אונס שלא זוכרות איך התוקף נראה. אנחנו מלמדים נשים איך להגן על עצמן מפני תוקפים אבל גם להיות חדי אבחנה כדי שאם חס וחלילה הקורבן מתלוננת על מקרה תקיפה, היא תוכל לסייע למשטרה למצוא את האשם ולהביאו לצדק. זה נעשה על ידי זיהוי פרטים אצל התוקף. אנחנו גם עובדים עם המשטרה ומנסים לעזור להם למצוא דרכים טובות להתמודד עם מצבים בעייתיים שהם נקלעים אליהם בעבודתם".

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

אם אתה עובד קשה אתה יכול להצליח. אתה לא צריך להיות קומבינטור ולתחמן. כאן אין צורך בזה. אני אוהב את הנימוסים פה. אנשים פותחים את הדלת.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

אני לא אוהב שאני רחוק מהמשפחה הגדולה שלי בישראל. כשאני רואה את בני המשפחה שלי נפגשים, זה קורע אותי. המחיר הוא כבד, במיוחד כשיש לי שתי בנות בארץ שלא רוצות לחיות פה.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

תמיד אני מסתכל על ישראל כמדינת ה- 51 של ארה"ב. מה שקורה פה קורה גם בארץ לצערי, בעיקר הדברים הלא טובים. הייתי רוצה לראות בארץ יותר נימוס פרגון וכבוד הדדי, וכאן  יש את זה.

למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

יש לי 18 בני דודים קרובים, ואנחנו מאוד קשורים אחד לשני וזה כואב שאני לא יכול להיפגש איתם כל הזמן. אני מתגעגע כמובן לאחים שלי, לבנות שלי, לילדים שלהם ולחברים.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

לבלאגן ולפוליטיקה הרקובה.

מה הכי ישראלי בעיניך?

שהלוחמים שלנו נלחמים בעזה או בכל מקום כדי לשמור על ישראל, וכל הישראלים בכל מקום מתגייסים למענם ותורמים. כאן בלוס אנג'לס התייגסנו וגייסנו בשביל החיילים במלחמה האחרונה בעזה כסף לאפודים ולכל מיני דברים הכרחיים- זה ישראלי בעיני.

איפה שירתת בצבא?

הייתי חי"רניק, נח"ל מוצנח.

איזו עיר הכי אהובה עליך בישראל?

תמיד אהבתי את חיפה כי נולדתי שם, היום אני לא מסוגל להיות שם יותר משעה. מדינת ישראל היא מדינת היהודים וכל מי שרוצה לחיות איתנו שם מוזמן, כל עוד אין לו שאיפות למדינה משלו בתוך מדינת ישראל. חיפה הפכה לכפר ערבי מבחינתי. היום אני אוהב את נהריה, כפר הורדים, אח שלי גר שם והבת הגדולה שלי בנהריה ואני תמיד מגיע לשם. הרבה מהחברים הטובים שלי עזבו את חיפה.

איזה חפץ יש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

תמיד הדגל. יש לי בכל בית ספר דגל ישראל. מבחינתי זה חובה.

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?

בעזרת השם עם 50 בתי ספר ו-50 דגלי ישראל בזכותי בכל ארה"ב, ובעזרת השם להצליח למכור את החברה ולעבור לארץ לפנסיה להיות ליד הנכדים שלי.

איזו מילה בעברית אתה הכי אוהב?

ישראל.

איזו מילה בעברית אתה הכי שונא?

"כאילו..." אני תמיד אומר לבנות שלי: "זה כאילו או שבאמת זה קרה.." אני אומר להם שהם כל כך אינטיליגנטיות ואין שום סיבה להשתמש במילה הזו בכל משפט.

חופשה מומלצת (בארה"ב):

יש כל כך הרבה מקומות מדהימים. בכללי אני אוהב ים ובית מלון ליד הים. אני אוהב לנוח כי כל החיים שלי פיזיים. אני מעדיף את מיאמי, סנטיגו, לוס אנג'לס. פשוט להיות ליד הים.

מסעדה מומלצת בעיר המגורים (בארה"ב):

יש פה מסעדה פרסית שהאוכל שלהם דומה לשלנו, קוראים לה Parb.

מסעדה מומלצת בישראל:

 אוהב מסעדות דגים. ג'קו, מסעדת הדגים החיפה.

מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?

פלאפל, חומוס, סלטים. בלוס אנג'לס אני מאוד אוהב ללכת למסעדת ת"א בלנסינו.

מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?

במבה.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

תהיה מנומס. לעשות רושם טוב, לא לרמות ולא לשקר. כשאנשים עובדים איתי הם חושבים שכל הישראלים כמוני, ואני משתדל תמיד לייצג את ישראל בצורה הכי טובה שיש, שיחשבו רק דברים טובים על ישראל.

סם והאישה שלצידו