"אני נשוי לירדנה ואבא לג'יידן בן 15 חודשים. ירדנה היא אמא מדהימה חמה ודואגת, ואישה מספר אחת. לא יכלתי לבקש טובה ממנה. ירדנה עובדת כ- Medical Assitant במשרד של רופא ילדים. ג'יידן הוא ילד מקסים שממלא אותנו ב- 15 החודשים האחרונים ומעסיק אותנו לא מעט. אחי ואחותי, האחיינים וההורים שלי כולם, כמובן, גרים בארץ.

הגענו לארה"ב בקיץ 2013, שבועיים לאחר שהתחתנו בארץ. מגיל מאוד צעיר הרגשתי שהמקום שלי הוא בארה"ב. דיברתי על כך המון כבר מגיל 12, וידעתי שאין פה שאלה בכלל, אני אסיים צבא ואעבור לארה"ב. לא ידעתי איך, מתי, כמה ולמה אבל זה היה ברור שזה יקרה. בגיל 19, הכרתי את ירדנה. מאוד מהר העניינים הפכו לרציניים, ומאז אנחנו צמודים. רצה הגורל, וירדנה היא אמריקאית, בת להורים אמריקאים שגדלה בארץ בבית אמריקאי דובר אנגלית ושאר הגינונים. מתברר שגם לירדנה היתה תוכנית דומה בנוגע למעבר לארה"ב. כעבור חמש שנים התחתנו, וכאמור שבועיים לאחר מכן כבר נחתנו בניו יורק. 6 שנים אחר-כך אני כבר אמריקאי בעצמי ואנו הורים לילד אמריקאי".

"כשהגענו לארה"ב לקחנו את הזמן. יצאנו לירח דבש ארוך בחוף המערבי, ובעיקר היינו צעירים ולא דאגנו משום דבר. לא ידעתי במה אעסוק. הייתי עדיין סטודנט, והיו לי מספר התנסויות לא רציניות בעבודה בכל מיני תחומים. ממכירת ווילונות, דרך פיקוח על עבודות בניה ופתיחת עסק להדפסות תלת מימד, שכשל בתוך חודשים ספורים עקב חוסר נסיון וחוסר בשלות אישית. 

לפני כ-5 שנים, זיהינו ירדנה ואני הזדמנות לנטווריקינג, והקמנו את קבוצת החברים הפופולארית "ישראלים בניו יורק- הקבוצה הרשמית" הקבוצה התחילה עם כמה עשרות חברים, אך גדלה בקצב מסחרר. היום היא מונה כ-25 אלף חברים ומשמשת לקבוצה הגדולה ביותר של ישראלים בארה"ב. הקבוצה תומכת בעשרות אלפי ישראלים בניו יורק במציאת עבודה, דירה, שאלות ותשובות בכל נושא, הכרויות ומה לא. הצלחתה המסחררת של הקבוצה היא בעיקר בזכות הניהול הצמוד ואלפי השעות שירדנה משקיעה בקבוצה בכל שנה. בכל שבוע יש כ- 400 בקשות הצטרפות חדשות מתוכם מאושרות רק כ- 80, וזאת בכדי לשמור על הקבוצה איכותית ונקייה. מתוך הקבוצה יצרנו המוני שיתופי פעולה, חברויות ושותפויות עסקיות במרוצת השנים. מאז ועד היום ירדנה מנהלת את הקבוצה במקצועית רבה, לא קל לנהל 25 אלף ישראלים, לשמור על הקבוצה "נקייה" ועניינית, ללא ספאם וללא וויכוחים פוליטים ושאר נושאים שלא לשמם התכנסנו.

אהוד, ירדנה וג'יידן

לא ידעתי שמתוך הקבוצה ייצמח העסק לו ייחלתי. ההזדמנויות המשמעויות שזיהינו מתוך הקבוצה היא הצורך של הקהילה בתרגום מסמכים וכתיבת קורות חיים. לא חיכיתי והקמתי חברה שתספק את השירות. EZTR CORP- חברה לתרגום מקצועי משפטי שהתחילה כחברה של איש אחד להשלמת הכנסה, וצמחה במהרה לחברה המספקת שירותי פרימיום לעורכי דין בכל צפון אמריקה. החברה שלי מספקת שירותי תרגום מקצועי לעורכי דין, רואי חשבון, חברות ברילוקיישן, אנשי מקצוע שונים כגון רופאים, מהנדסים, חברות הייטק, תיירים בעלי צורך תרגומי לשימוש בקונסוליה וכדומה. החברה מספקת שרותי תרגום בלמעלה מ- 30 שפות שונות ומעסיקה כ- 30 עובדים. בנוסף לשירותי התרגום, אני (ורק אני) עוסק בכתיבה מקצועית של קורות חיים. כתיבת קורות חיים זה משהו שמאוד קרוב לליבי ושההתמקצעות בו לא הייתה קלה, היום אני כותב רק 1-3 קורות חיים בשבוע ללקוחות ישראלים בלבד, ועושה זאת מתוך שליחות כדי לעזור לחברי הקהילה הישראלית.

מעבר לעיסוק בחברת התרגום, המנוהלת בעיקרה על-ידי עובדים מסורים, אני מטפח קריירה בתחום הלוגיסטיקה. אני עובד בחברת שילוח בינלאומית גדולה מאוד בתור יועץ לענייני יבוא וייצוא. אני מסייע בייעוץ מקצועי וסגירת חוזי התקשרות גדולים לאנשי הפיתוח העיסקי בחברה בפגישות עם לקוחות בינלאומיים שמייביאים או מייצאים סחורה מארה"ב ולתוך ארה"ב. כמובן שאנו עסוקים, כמו כל הישראלים, בדברים נוספים כגון השקעות נדל"ן בפלורידה והשקעות אחרות, מישהו פעם אמר לי משפט חכם "don't live on 1 stream of income its too risky". בנוסף לכל אלה, אני נוטריון אמריקאי ציבורי וכל ישראלי שזקוק לעזרתי מוזמן תמיד בכל שעה ובכל יום לקבל ממני שירות נוטריוני יהיה אשר יהיה- בחינם.

טקס ההשבעה לקבל האזרחות האמריקאית היתה החוויה הכי משמעותית שעברתי פה. בסופו של תהליך בן כמעט חמש שנים, שבו אתה מגיש מסמכים על-גבי מסמכים דרך עורכי דין, ומחכה שבועות וחודשים תוך ריפרש מתמיד על האתר של ההגירה כדי לקבל עידכונים על התיק שלך, התהליך הגיע לסופו. ועכשיו אתה יושב באולם בית משפט פדרלי עם עוד כמה מאות מהגרים, ובעוד רגע כולכם תהפכו באופן הכי רשמי שיש לאזרחים אמריקאים. כשנכנס לחדר שופט פדראלי ההתרגשות גדולה, הוא מעביר את טקס ההשבעה הנכסף, קריר אך רשמי, חלומו של כל מהגר. בסוף הטקס מחלקים לכולם את הטפסים לבקשת דרכון אמריקאי. הטקס היה מאוד מרגש, המון אנשים בוכים, משפחות שלמות מגיעות יחד, המון שפות שונות ומשונות, ובעיקר המון תזכורות לעד כמה בר מזל אני".

החיים בניו יורק "קלים" ו"נוחים". אנחנו חיים בתוך בועה, נוסעים ברכבים חדשים ויקרים, קונים יותר מידי, אוכלים במסעדות יקרות מידי, מזמינים כל מה שרוצים באמאזון- רק שיגיע בתוך יומיים. זוהי בועה שנועדה להסתיר את זה שאנחנו עבדים שעובדים מסביב לשעון כדי לממן את החיים הכל-כך יקרים בניו יורק, וכדי להתנחם כשהטמפרטורה בחוץ היא מינוס 20 ויש 2 מטר שלג. הקיץ בניו יורק גם לא מדהים, אין המון ימים יפים, ואנחנו רק צמאים לשמש ושמיים בהירים כדי לשבת בבריכה עם בירה.
בשורה התחתונה, עובדים מאוד מאוד קשה, לפעמים ללא שיווי משקל נכון בין עבודה לחיים הפרטיים וחולמים שכל אלה יובילו לכך שיום אחד כבר לא נצטרף לעבוד יותר".

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

תרבות הטיולים המקומית היא דבר מיוחד במינו, האפשרויות האינסופיות לטייל בזול ובנוחות אינו עניין של מה בכך. קל מאוד לזוז ממקום למקום, בנסיעה ברכב, כשהדלק עולה 2.5 שח לליטר, ועל כבישים רחבים ונוחים, בטיסה של 3-4 שעות שעולה 80 דולר, ובלינה בבתי מלון מעולים במחירים מאוד מאוד נוחים. אטרקציות אין סוף וייעדים שלא נגמרים, רק תבחר לאן, מתי ואיך.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

אולי זה נכון בעיקר לגבי החיים בניו יורק, הרדיפה המתמדת אחר הצלחה, כסף וחיים נוחים לפעמים יוצאת קצת מגבולות הטעם הטוב ואנחנו שוכחים מה חשוב באמת, משפחה, בריאות וכדומה.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

ישראלים יודעים הכל או ככה לפחות הם חושבים שאמרקאים- רובם לא יודעים כלום. בנסיבות בהן רובנו גדלנו, יצא שהישראלי הממוצע בוגר יותר, נועז יותר, יצירתי ויותר, ובעיקר מעורה יותר במה שקורה. זה לא מפריע לנו לרדוף אחר החלום האמריקאי, עבודה מתשע עד חמש עם חופשה שנתית ופנסיה בקצה הדרך. אנחנו הישראלים יודעים לזהות ההזדמנויות וללכת על זה ללא פחד.

למה הכי מתגעגע בארץ?

איזו שאלה, לאוכל! סתם, למשפחה כמובן, יש לי אחיינים שלא מכירים אותי. זה לא מצב נעים, אבל זה תשלום (במזומן ויום יומי) שאנחנו משלמים על הבחירה לגור רחוק. וגם כמובן לאוכל, חומוס של שישי, ופלאפל כמו שצריך, שווארמה. זה נשמע נדוש אבל זו האמת. כמובן שמתגעגעים גם לחיי חברה ישראלים, חברים אמריקאים זה לא אותו דבר.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

ללחץ האין סופי. לעבוד 24/7 ולא לסגור את החודש, לקניית רכב בסכומים הזויים, ל 50/50 על המשכורת עם המדינה, לחוסר השיוויון ובכלל לקושי היומיומי מכל הכיוונים, כלכלי-בטחוני-חברתי.

מה הכי ישראלי בעיניך?

לנסוע לחופשה ולחפש לחסוך על כל דבר. ההתעסקות הזו בחופשה בלחסוך היא מה שהורס את החופשה, לקח לי די הרבה זמן להשתחרר מזה. אמריקאים נוסעים לחופשה ונהנים, מבזבזים ונהנים מכל רגע - חופש!

חופשה מומלצת:

יש כל כך הרבה יעדים שאני יכול להמליץ עליהם. נסיעה לאורך החוף המערבי, מתחילים בוושינגטון ויורדים ברכב דרך אורגון ומשם לקליפורניה, אפשר לקפוץ גם לאריזונה, ומסיימים בווגאס- איך לא?

מסעדה מומלצת במקום מגורייך:

לאוהבי הנודלס, האוכל האסייתי ובעיקר הראמן. יש מסעדה קטנטנה בעיר שנקראת מומופוקו  MOMOFUKU, מסעדת ראמן, ברמה הכי הכי גבוהה שיש, זה כל כך טעים שלא תשכחו את החוויה הזו לעולם, אני מבטיח. כדי לאכול שם צהריים תצטרכו להמתין כשעה בתור, והם לא לוקחים הזמנות מראש. יקר ומעולה.

איך אתה חוגג את החגים בארה"ב?

אנחנו את החגים,האמריקאים והיהודים, חוגגים בקרב המשפחה של ירדנה אישתי שגרים ממש קרוב אלינו. אנחנו חוגגים בעיקר את החגים העיקריים כמו ראש השנה פסח חנוכה, שכאן זה ממש ביג דיל בגלל הקרבה לכריסמס, ויום כיפור.

איזה מקום הוא מבחינתך הכי מיוחד במקום מגורייך?

הקרבה לים, אנחנו מאוד אוהבים לטייל על הטיילת בחוף ליד הבית שלנו. מדובר בטיילת של 3-4 קילומטר, שבימי הקיץ החמים שוקקת חיים. אויר טוב, אווירה טובה, המון דוכני אוכל וכולם הולכים, רצים ונוסעים באופניים לאורך הטיילת.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על ערים אחרות?

אנחנו גרים בעיירה מדהימה. מה שכל כך יפה כאן זה השונות שבאוכלוסיה, יש כאן יהודים ולא יהודים, בתי כנסת לצד כנסיות, אוכלוסיה של מעמד הביניים, וגם אוכלוסיה קצת יותר מבוססת, אבל אין כאן מאוד עשירים ואין מאוד עניים, ולדעתי זה הופך את הסביבה למאוד חמימה ונוחה. כולם פה בגובה העיניים, כולם נורא נחמדים, בתי ספר מעולים, יוקר מחייה סביר לניו יורק, ובתוך כל זה, 40 דק' ברכבת ואתם במרכז מנהטן. כמה רחוק ככה קרוב.

במה לדעתך מקום מגורייך פחות עדיף על ערים אחרות?

העיירה שלנו ממוקמת בלונג איילנד באיזור מקסים ליד המים, הדבר הפחות טוב הוא שכדי לצאת מכאן זה עניין של 15 דק' נסיעה רק כדי להגיע לאחד הכבישים הראשיים, מה שלעיתים מרגיש קצת מרוחק.

לאן אתה הולך במקום מגורייך כשאתה רוצה להרגיש בבית (מזכיר את ישראל)?

לצערי אין באיזור שלנו מקומות של ישראלים, יש פה בעיקר תרבות אמריקאית מקומית לונג איילנדית. כדי להרגיש בבית אנחנו בעיקר נפגשים עם חברים, זוגות חברים ישראלים שהתחברנו אליהם במהלך השנים.

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?

בעוד 10 שנים אני רוצה לחיות את החלום האמריקאי. לעבוד מעט, לגדל את הילדים בשקט ובשלווה לצד אישתי, לצאת לחופשות משפחיות מרובות ברחבי היבשת, לפנות זמן לתחביבים ישנים וחדשים. והכי הכי חשוב להפסיק את המרדף היומיומי.

האם אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?

אני לא חושב שאנחנו נחזור. Never say never אבל הסיכויים לא גדולים לדעתי. מקווה שעם הזמן המשפחה והחברים יראו סימני התעניינות ויעברו לכאן, או לחילופין מקווה להיות מספיק עמיד כדי שאוכל לטוס הרבה לארץ.

איך אתה אוהב לאכול קרמבו?

וניל! ציפוי שוקולד בנפרד, קרם בנפרד ועוגיה בסוף.

איזה פלאפל אתה הכי אוהב בעיר?

לצערי אין לי מקום פלאפל קבוע, מנסה בכל פעם מקום אחר, עדיין לא מצאתי את הפלאפל שלי.

איזה חומוס אתה הכי אוהב בעיר?

יש בקווינס חומוס Duzan של בחור מצרי, אוהב ישראל, טעים מאוד!

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

שני טיפים: האחד- תחיו בסביבה אמריקאית ותנסו להיטמע במקום, תנסו להיות חלק מהחברה האמריקאית, זה עדיף, גם לאנגלית וגם לחוויה.
השני- תחלמו בגדול ותעבדו קשה, מי שלא עובד קשה- לא מצליח! מי שלא חולם בגדול לא מממש את הפוטנציאל. תמיד תזכרו שבארה"ב לא משנה במה אתה עוסק, כל עוד אתה עובד קשה, האמריקאים לא עומדים בקצב שלנו.