"יקברו אותי עם השפם או שיקברו רק את השפם"

דודו זר, פרפר נחמד וישראל הולכים יחד גם היום כשהוא חוגג גיל 70 וחי כבר חמש שנים וחצי בלוס אנג'לס. למרות שזר שחקן, זמר, מלחין, הופיע מעל במות התיאטרון הישראלי ("אל תקרא לי שחור", תיאטרון הבימה ועוד), בטלוויזיה (ה"אלופה") ואף דובב דמויות רבות ("בחזרה לארץ עוץ"), האיש והשפם המיוחד יישארו לנצח מזוהים עם תוכנית הטלוויזיה האהובה, לצידם של בובות היד האלמותיות אוזה, בץ, שבי ונולי.

זר וחבריו בתוכנית הפופולרית הפכו בשנות ה-80 וה-90 למבקרים קבועים בבית של כל ישראלי. ילדים רבים ששרו ושרים עד היום את השירים, כבר גדלו מאז והפכו להורים, סבים וסבתות. ניתן לומר בפה מלא כי אין בית שלא ידע את פרפר נחמד של הטלוויזיה החינוכית.

 

זר לצד אישתו נילי, המהווה לדבריו את הסיבה למעברו לעיר המלאכים

 

בשנים האחרונות נדד זר מישראל לארה"ב והוא מבלה את חייו לצד אשתו וילדיה. שמונה עשרה שנים עברו מאז עזב את התוכנית ועדיין הוא נמצא בלב העשייה. כשאנשים נתקלים בו בלוס אנג'לס בערבי שירה וחוזרים איתו שנים אחורה, קשה להאמין שהוא כבר נכנס לעשור השמיני לחייו. זר ידוע כאדם דעתן שלא חוסך ביקורת, ואף מרבה לדבר על הפוליטיקה הישראלית. כתבת היברו ניוז, ריקי כרמי, ישבה עימו לשיחה כדי להבין מה סוד הקסם? איך שומרים על הקשר עם ישראל?  מה מוציא אותו משלוותו? והאם הוא מתכנן לחזור לארץ?

 

דודו זר, מתוך עמוד הפייסבוק של זר

 

קודם כל מזל טוב, איך חגגת את יום ההולדת?

תודה רבה, אשתי הכינה לי מסיבת הפתעה בבית של חברים וכולם הגיעו. שמחנו ורקדנו ושרנו, היה נחמד מאוד. אני בן 70 וזה נחמד כמו שזה.

מה סוד הקסם שלך? אתה נראה בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותך, צעיר מתמיד?

נשאר לי קצת שיער, אז אני צובע אותו כדי שלא יהיה לבן לגמרי. השפם שלי בסדר גמור, המפרקים שלי עדיין פועלים והראש שלי צלול ונהדר. אני מבסוט מהחיים, וזה הסוד, לא צריך יותר מזה. אני אוכל מהכל, שותה מה שאני רוצה, מעשן קופסה ליום ומקווה שהכל יהיה בסדר.

אף פעם לא תוותר על השפם?

ממש לא, אני נשאר איתו. יקברו אותי עם השפם או שיקברו רק את השפם, אי אפשר לדעת. פעם הורדתי אותו ולא הכרתי את האיש שמעבר לשפם, והחלטתי שלעולם לא.

 

דודו זר, מתוך: "פרפר נחמד"

 

כשאנחנו מתחילים לצלול לעומק הדמות של האיש עם השפם ומה הביא אותו לאמריקה, הוא ממהר להסביר שישראל היא חלק ממנו, והוא לא יכול בלעדיה גם אם היא אי שם מרחוק.

אתה מאוד ציוני, ארץ-ישראלי, איך הגעת לכאן? פנסיה בארה"ב?

זה חס וחלילה לא בריחה ולא התחבאות, זה כורח הנסיבות שנכפה עלי בצורה נעימה, טובה ובאהבה. אני פה בגלל אשתי. יש לה שלושה בנים וארבעה נכדים שחיים פה. אחרי 22 שנים שהיא העבירה עימי בארץ, במהלכן נאלצה לטוס ולבקר כאן את הילדים שלוש פעמים בשנה, החלטנו לפני חמש שנים להיות לידם, זו הסיבה העיקרית. מחזיר לה את מה שהיא העניקה לי במשך שנים רבות.

בנוסף, מבחינת הגיל שלי והמקצוע זה לא קל להיות בארץ בן 60 ו-70, אז מתאים לי גם תקופה כזו של לנוח במקום נוח כמו לוס אנג'לס. החיים פה מאוד נעימים ונחמדים, ועם כל הגעגוע למשפחה שלי שנמצאת בארץ, טוב לי כרגע כאן. לא האמנתי שאחזיק מעמד חמש שנים. אמרתי לעצמי "יאללה שנה שנתיים ונגמור את הסיפור בארץ", אבל זה מחזיק מעמד.

אשתך נתנה לך 22 שנים בארץ. אתה נותן לה חמש. אתה מתכוון בתום תקופה לחזור לארץ?

לא מתכנן כרגע שום דבר. אני חי את ההווה, לא מסתכל על מה שיקרה בעתיד מכיוון שבגיל הזה אנחנו נהנים מהימים שאנחנו חיים כרגע. הכל יכול לקרות. יכול להיות שבעוד חצי שנה היא בעצמה תרצה לחזור לארץ ונחזור, מה שלא נראה לי שיקרה. לא יודע, הגורל יחליט.

הרבה ישראלים אומרים שלוס אנג'לס כל כך מיוחדת כי זה כמו לחיות בישראל?

זה נכון באופן מוחלט. אני גר באזור שזה כאילו שאני הולך ברמת גן. זה ממש לחיות בארץ. הטלוויזיה שלי היא ישראלית, אני רואה יום יום את הדברים מהארץ כמעט בזמן אמת, המוזיקה שאני שומע היא ישראלית, העיתון שאני קורא הוא בעברית. שום דבר פוליטי בארה"ב, באופן כללי לא מעניין אותי. טראמפ מעניין אותי בעניין הישראלי אבל לא הפוליטיקה הפנימית האמריקאית.

מבחינתך אתה מעדיף את טראמפ לעוד קדנציה?

בהחלט. הוא עושה טוב לישראל ואנחנו בתקופה טובה עם אמריקה. אני מאוד מקווה שימשיך לכהן ארבע שנים נוספות, זה יעשה טוב לישראל.

אתה מעורב מאוד במה שקורה בארץ. היית בעברך בצד השמאלי של המפה הפוליטית ואחרי 95' אמרת שאתה ימין, לכיוון בנט?

ואפילו ימינה מזה היום. אני חושב שהתקופה של החצי שנה האחרונה שכל הדרום נשרף, וישראל ישבה ולא עשתה שום דבר. כל מה שקרה עם אלאור עזריה, והחיילים שידיהם כבולות והם לא יכולים לא להגן על עצמם ולא להגן על אחרים. אף אחד לא יכול להגיד לי שזה לא כך. אני חושב שהגיע הזמן שהשלטון לא יהיה רק ימין אלא ימין יותר אקטיבי, יותר לוחמני. "הקם להורגך, השכם להורגו" אנחנו שכחנו את המשפט הזה. אנחנו פחות מגנים על עצמנו, ויותר מדי מגנים על האויבים שלנו.

מה אתה אומר על מה שקורה עם ראש הממשלה, בינימין נתניהו? התקשורת אשמה, עושה מניפולציות?

אני בהחלט חושב שהתקשורת די אשמה במה שקורה היום עם המתקפה על ביבי. אף פעם לא בחרתי בליכוד ולא בביבי. הוא ראש ממשלה מצוין, אני חושב שהתקשורת עושה פה עוול נוראי לראש הממשלה שלנו. מקווה שהאיש יצא נקי וזך מההאשמות האלו, אבל אני עדיין גם חושב שאולי הגיע הזמן שיהיה ראש ממשלה אחר, מהימין כמובן, אפילו מהליכוד. אולי הגיע הזמן שהוא יניח את המפתחות וילך לדרכו.

מה עם הבחירות הקרובות?

אם אטוס לארץ אבחר, מפה אני לא יכול לבחור וטוב שכך.

אתה חושב שלא צריך לתת לישראלים פה להצביע?

בהחלט לא. אני לא חושב שמיליון אנשים שנמצאים בחו"ל ויושבים ב"וילות שלהם" יכולים לקבוע מה יהיה עתידה של מדינת ישראל ומה יהיה עתידם של האנשים שחיים שם, זה בלתי אפשרי. אתה רוצה לבחור, סע לארץ, תתאמץ קצת ותבחר.

אתה מתכוון לטוס לארץ לבחור?

אני במקרה אולי אהיה בארץ לביקור בזמן הבחירות, אבל זה לא בשביל זה.

אם תהיה ותבחר מה תשים בקלפי?

בנט וימינה אבל בינתיים עוד לא החלטתי מה אני הולך להצביע. את הקול שלי אתן למה שהלב שלי יגיד כשיגיע הזמן. זה בטח לא יהיה למרצ, לא למפלגת העבודה ובטח לא לליכוד שאף פעם לא בחרתי בו.

 

 

באוגוסט האחרון נסגרה, לאחר מאבקים רבים, הטלוויזיה החינוכית שהיתה פעילה במשך כ-50 שנים ושימשה בית חם לילדים רבים בישראל, לאומנים וכך גם לדודו זר. על פי החוק תאגיד "כאן" החדש שהחליף את ערוץ 1, מספק את שירותי החינוכית בערוץ שנקרא "כאן חינוכית". זר, התבטא בעבר רבות נגד הסגירה הצפויה של הערוץ. כיום כשהוא משוחח איתנו על הנושא הרגיש, הוא מספר כי דעתו השתנתה.

הבעת אכזבה וכעס על ששקלו בכלל את סגירת הערוץ?

ניסו לסגור את החינוכית כבר 20 שנה, לפחות. זה היה תקוע כמו עצם בגרון לתקשורת הכללית, רק כי זו היתה טלוויזיה מנוהלת על ידי משרד החינוך, ואי אפשר היה להשתולל שם כמו שמשתוללים בערוצים אחרים. לאחרונה, הטלוויזיה החינוכית הפכה להיות ערוץ די דומה לערוצים אחרים ולכן שיניתי את דעתי. אמרתי שהגיע הזמן לשים את הטלוויזיה החינוכית מתחת לכנפיים של התקשורת ולא של משרד החינוך, למרות שמשרד החינוך עדיין מעורב, גם כשזה נמצא עכשיו בערוץ כאן.

כל מה שקשור לפוליטיקה, לתוכניות סטייל, בידור וסאטירה, לפי דעתי, לא היה לזה מקום בטלוויזיה החינוכית. התרעומת שלי היתה שהפינה הקטנה הזו שנשארה רכה, נעימה ועדינה לילדים- אסור היה לה להיסגר. אני מדבר רק על התוכניות לילדים, אבל בסופו של דבר לא סגרו את הפינה הזו אלא שמו אותה תחת הכנפיים של ערוץ כאן. אני מאוד מקווה שהערוץ יתייחס ברצינות ובכובד ראש לתכנים שילדים בגיל הרך מקבלים.

מה אתה חושב על התכנים שהילדים בגיל הרך מקבלים בארץ?

יש יותר מדי תוכנים מצוירים ואנימציות לא ישראליות. אני חושב שילד ישראלי בישראל צריך לקבל תוכניות בעברית שמופקות בארץ על ידי שחקנים ישראלים ולא אנימציות. כל תוכנית חייבת להיות שקולה ומדודה ליכולת של הילד להתגבר על החומרים האלו ולעכל אותם, ולא להפיל עליו דברים שהם לא מתאימים לו מבחינת הגיל והאופי הישראלי שלו או אפילו שלא מתאימות לאופי היהודי של מדינת ישראל, למרות שאני לא דתי.

מה זה אומר אופי יהודי?

תמיד התרעמו על זה שעושים תוכניות עם מה שנקרא היום "הדתה". ילד ישראלי חייב לקבל תכנים שקשורים ליהדות מגיל רך כמו חגים. אנחנו צריכים לשמור על הזהות היהודית של הנוער שלנו. זה מתחיל מילדים קטנים וממשיך לנוער. היום אין את זה. יש ניסיון להכניס לבתי הספר קצת, וגם שם כל הזמן מפגינים נגד זה ומתרעמים ושמים את המילה "הדתה" על כל מה שקשור לדת. זה נורא. אני לא דתי, אני לא חובש כיפה ואני לא שומר מצוות, מסורת כן, אבל ישראל חלק עיקרי ממנה הוא היהדות, על זה נשענת מדינת ישראל, על התנ"ך.

אתה חושב שהילדים היום בארה"ב: יהודים אמריקאיים, ישראלים שחיים פה, בני מהגרים מקבלים יותר תרבות ישראלית מהילדים בארץ?

ילדי הישראלים שעברו לפה בשנים האחרונות, מקבלים יותר יהדות מילדים בארץ מכיוון שכנראה שלהורים יש איזה צורך לנקות את המצפון על עזיבת הארץ, ולכן הם מדליקים נרות, שומרים שבת, הולכים לבית כנסת, לומדים עברית וברכות וכל הדברים האלו. מה שלא כל כך נכון לגבי הילדים של הישראלים השורשיים כאן, כמו אפילו למשל הנכדים של אישתי שהם די מתרחקים. הם מדברים רק באנגלית, הם עושים קידוש ומדליקים נרות ביום שישי אבל היה צריך לעשות יותר. אני לא מדבר על העניין הפרטי.

אי אפשר ללכת לכל אדם ולהגיד לו תעשה, אבל ראשי הקהילה פה בארה"ב צריכים לעזור יותר לישראלים שנמצאים פה, במיוחד לאלו שנישאו נישואי תערובת, להתקרב יותר לערכים היהודיים שלהם. זה מתבטא אחר-כך שהם גדלים והקשר שלהם הופך להיות יותר מרוחק מישראל. אז יש BDS וסטודנטים שמתנגדים לישראל, וסטודנטים שמגיעים לתגלית ועושים פרובוקציות. זה מתבטא בהתנהגות שלהם כלפי ישראל.

נשמע שזה מציק לך. מה אתה מרגיש כשאתה שומע שסטודנטים בתגלית מגיעים לארץ במסגרת הפרויקט ויוצאים נגדו ונגד מדיניות ישראל?

אני הייתי מוכן לקנות כרטיס ולשבור להם את הידיים והרגליים.

זה כל כך פגע בך?

מאוד. זה פשוט מטריף לי את הדעת שהם נוסעים ומקבלים אפשרות להגיע לארץ לקבל ערכים ישראלים ולהכיר את הארץ, והם מלכתחילה נוסעים לשם כדי לעשות פרובוקציות נגד ישראל. זה פשוט מוציא אותי מהדעת.

 

מתוך: "פרפר נחמד"

 

בימים אלו ממשיך זר להופיע גם באזור מגוריו החדש. במופעים שלו ניתן לראות שלושה דורות שמתקבצים יחדיו ונהנים מאותם שירים וניגונים. הוא מופיע לרוב עבור המבוגרים בערבי שירה בציבור שמפעילים ארגונים כמו: IAC, מת"י  וגדולים מהחיים. זר מעיד שהוא בוחר לשיר את ארץ ישראל, לדבר על ישראל כמה שהוא רק יכול

זה מתוך געגוע או מתוך מסר שאתה רוצה להעביר?

ראשית, מתוך געגוע שלי אישית לישראל. אני בטוח שבתת-הכרה שלי זה בא מתוך זה שאני רוצה להעביר מסר: שלישראלים שפה העבר לא נשכח. ישראל נמצאת שם, והיא חשובה לנו מאוד.

כשאתה מופיע כאן בקהילה. מה זה עושה לך ולמבוגרים או לילדים שאתה נפגש עימם?

כשאני שר את פרפר נחמד כולם שרים איתי. כולם אוהבים את זה, ואני תמיד עושה מחרוזות של שירי ילדים ומחזיר לילדות שלהם את כל המבוגרים שנמצאים, אפילו אלו שמעל גיל 50. הם שרים ורוקדים כמו ילדים קטנים ונהנים. זה גם תמיד נעים לי לשיר שירים של אריק איינשטיין ושל שלום חנוך ושלמה ארצי, ושירים מהתקופה של הקמת המדינה. אלו שירים נוסטלגיים שהישראלים כאן כמהים להם, זקוקים להם ונשענים עליהם בערבים האלו. הם מוציאים את הרגש והגעגוע שלהם.

מה שיפה זה לראות כמה דורות בהופעה: סבתא, אמא, ילדים ונכדים. הסבתא ראתה פרפר נחמד בתור אמא צעירה, והיום היא רואה אותי והיא עם הנכדים שלה, זה תמיד מרגש אותי. רוב הילדים הישראלים פה רואים פרפר נחמד ביוטיוב. יש הרבה ילדים שמכירים את השירים, התוכניות, השמות וזה מאוד נחמד לי.

מה אתה מאחל לעצמך ביום הולדת 70?

שהעשור הזה, שהולך לפני, יהיה כמו העשור הקודם וזה שלפניו. שהכל יתנהל על מי מנוחות, ושאני אהיה בריא ואולי אני אפילו אגיע ל-80 וזה כבר יהיה נחמד.

חגיגות 80 בישראל?

אולי, המשפחה שלי, האחיות שלי ואחי כועסים שלא עשיתי 70 בארץ אז אולי נעשה את ה-80 בארץ. קודם כל אני צריך לעבור את העשור. האמת שהזמן עובר כל כך מהר שאני בכלל לא מאמין שאני פה חמש שנים וחצי. אני נדהם כל יום מחדש על הזמן שעבר כל כך מהר.

מסר לישראלים שחיים פה?

מה שאני יכול להגיד זה מהלב. הישראלים שחיים פה הם ישראלים נהדרים, רוב אלו שאני מכיר הם אנשים טובים שאוהבים מאוד את הארץ ורובם מדברים טוב על הארץ, יש כמובן כאלו שהגיעו בגלל אכזבות אישיות, אבל רוב הישראלים שהגיעו לפה כדי לשנות את הפאזה שלהם, עדיין מאוד אוהבים את ישראל. הם מתנהלים בעברית כישראלים עם האופי המיוחד שלהם, הטמפרמנט האמיתי הזה, ואני מעריץ אותם שהם יודעים להשתלב ולהתמקם.

המסר שלי הוא רק אל תשכחו שישראל עדיין נמצאת שם, וצריך להיות עם העיניים והלב אליה, עם ציפיות כלפיה ועם עזרה כשצריך, ואני לא מדבר על כסף. אני מדבר על הרגשת השותפות עם הישראלים בארץ.

מה אתה אומר לישראלים בארץ שלא מרגישים אולי תמיד את השותפות הזו לישראלים שכאן ולפעמים אפילו קוראים להם יורדים?

זה בדרך כלל מתוך כעס אבל אני יכול לסלוח להם, גם לאלו שאומרים לי מה אתה מברבר בשכל, אתה יושב שם ומתערב. כולם אחים שלי ואהובים שלי, ואני מצפה מהעם הזה שיהיה חזק ושלא יישבר אף פעם. אני מאחל שהקשיים יתמעטו לאט לאט שהעניינים הכלכליים, החברתיים והביטחוניים יסתדרו בארץ. אני מאחל להם רק טוב ושמדינת ישראל תמשיך לפרוח, כי היא פורחת ונהדרת.

הופעות כאן?

תמיד יש לי קהל. לא חסר והכל בסדר. בדרך כלל זה עובר מפה לאוזן. אם מישהו רוצה למצוא אותי, מוצא אותי בקלות רבה.יש פייסבוק ואפילו ב- WhatsApp אני זמין לכולם.

 

מתוך: "פרפר נחמד"