2018 למניינם - היה טוב ליהודים?

2018 היתה שנה סוערת מאד ברחבי העולם, ויהודי ארה"ב והעולם אינם חיים בבועה שתגן עלינו מפני הסערות הפוקדות את אחינו בני האדם. היו המון סיפורים שנגעו ביהודים וביהדות, ומתוכם בחרנו את אלה שנראו לנו המעניינים והמשמעותיים ביותר.

 

הפגנה ב-UCLA נגד "פעילות BDS" שהפכה לטעם רבים ל"פעילות לעשות את החיים לא-נעימים לכל מי שרק נראה יהודי" (צילום: איתי קליין)

 

טבח פארקלנד

ב-14 בפברואר נכנס צעיר מבודד חברתית, שמוחו נשטף בשנאה באינטרנט, וירה למוות ב-17 תלמידים ואנשי צוות בבית הספר מארג'ורי דאגלס סטונמן בפארקלנד שבפלורידה. אף שמתקפת הטרור הזו לא בוצעה ממניע אנטישמי ישיר, הרוצח נהג להתלהם ברשת נגד יהודים ושחורים וחשוב מכך - חמישה מ-17 הקורבנות היו יהודים. אחד התלמידים שהפך לפעיל בעד בקרת נשק, ריאן דייטש, הוא יהודי, וכך גם האב השכול פרד גוטנברג. אב שכול נוסף, שדווקא מדבר נגד בקרת נשק, אף הוא יהודי - אנדרו פולק.

 

17 קורבנות, כי אדם תלוש ונטול חברים שקע בביצת שנאה אינטרנטית - והורשה להתחמש כאילו הוא יוצא לכבוש את חופי נורמנדי

 

נטלי פורטמן והקרע בין יהדות ארה"ב לישראל

באפריל עשתה השחקנית ילידת ישראל והפעילה נטלי פורטמן גלים כשסירבה באופן פומבי למדי לקבל את פרס "בראשית" (Genesis Prize, או מה שמכונה "הנובל היהודי"). פורטמן נימקה את החלטתה בתחושותיה כלפי מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מידו היתה אמורה לקבל את הפרס, והבהירה שהיא אינה עושה זאת כצעד של תמיכה בתנועת ה-BDS.

זה כמובן לא מנע מאנשים רבים לכנות אותה אנטישמית, יהודיה שונאת עצמה, ועוד כהנה וכהנה. אבל התברר שהבעיה רחוקה מלהיות סלבריקה הוליוודית בודדה. עד סוף השנה כבר שמענו את המשפט "אנשים שעד לפני 3 שנים היו התומכים הגדולים ביותר של ישראל אומרים לנו שבא להם להקיא, ושכל ההשקעה והאהבה שלהם לישראל ירדה לטמיון" לא מאיזה סלב, אלא מנשיא הפדרציה היהודית בניו יורק. בין אם מדובר בהתנהלות כלפי זרמים לא-ארותודוכסיים, כלפי ארגוני זכויות אדם ושינוי חברתי בתוך ישראל, או כלפי הפלסטינים, ליהדות ארה"ב ולממשלת ישראל בעשור האחרון יש מחלוקות עמוקות, שרק הולכות ומחריפות.

 

לא בעניין של BDS, פשוט... גם לא בעניין של נתניהו. נטלי פורטמן (צילום: טויוטה מיראי, גטי)

 

העברת השגרירות

במאי עשה הנשיא טראמפ מה שאף נשיא לפניו לא היה מוכן לעשות, ומה שכל מערך החוץ והביטחון הלאומי שלו ייעץ לו לא לעשות, והעביר (אם גם באופן סמלי בעיקרו) את שגרירות ארה"ב בישראל מן המבנה ברחוב הירקון בתל אביב (בו עדיין יושבים רובים המכריע של עובדי השגרירות) למבנה הקונסוליה האמריקאית ברחוב דוד פלוסר בירושלים.

בעקבות דוגמת הדוד סאם הלכו עוד שתיים או שלוש מדינות מאמריקה הלטינית, אבל ההתמקדות של ממשלת בישראל בעניין השגרירויות וההכרה בירושלים כבירת ישראל המשתמעת מהעברתן לעיר זו נתקלה לקראת סוף השנה במוקש מכיוון לא צפוי. ממשלת אוסטרליה, הידידותית מאד לישראל בעיקרון, הודיעה שהיא מכירה... בירושלים המערבית כבירת ישראל. בינתיים טראמפ מיצב את הצעד שלו כמתנה אדירה ליהדות ארה"ב, אולם זו ברובה מתנגדת לנשיא ולמפלגתו מזה עשרות שנים באופן עקבי. למעשה היתה העברת השגרירות מתנה ליהודי אחד ספציפי, שתרם ותורם לטראמפ ולמטרותיו עשרות מיליוני דולרים.

 

אבא הבטיח לדוד שלדון, אבא קיים. בת הנשיא חונכת את שגרירות ארה"ב בבירת ישראל (צילום: מנחם כהנא, AFP)

 

יהודים שתפסו את הגל הכחול

רוב יהודי ארה"ב, כאמור, תומכים באופן עקבי למדי במפלגה הדמוקרטית ובמועמדיה. לכן לא מפתיע שיש יותר יהודים דמוקרטים בקונגרס מאשר רפובליקאים, אולם במחזור הבחירות של 2018 זה היה מודגש במיוחד, ויהודים לא מעטים היו בין הדמוקרטים שעשו מהפכים בנפות שלהם והחזירו את השליטה בבית התחתון לידיים כחולות.

שני יהודים חדשים נבחרו למושלי מדינותיהם השנה - ג'יי רוברט (ג'יי.בי.) פריצקר באילינוי וג'ארד פוליס מקולורדו, שהוא גם המושל הגאה הגלוי הראשון בתולדות ארה"ב, וג'קי רוזן נבחרה לסנאטורית בנבאדה. שמונה יהודים זכו בכהונת בכורה בבית התחתון השנה. הבכיר מביניהם הוא מייק לוין מהנפה ה-49 בקליפורניה (מחוז אורנג'), שהיה חלק מהמהפך ב"ארץ רייגן". ארבעה חברים יהודים בבית הנבחרים צפויים לעמוד החל מהחודש הקרוב בראש ועדות חשובות: ג'רי ניידלר, ניטה לוֹאי, ואליוט אנגל מניו יורק, שיעמדו בראש ועדות המשפטים, ההקצאות והחוץ בהתאמה, ואדם שיף מקליפורניה, מבקר חריף של הנשיא שיעמוד בראש ועדת המודיעין.

 

מייק לוין, שכבש את הנפה ה-49 של קליפורניה במחוז אורנג' האדום (לשעבר), עם רעייתו ותומך (צילום: אתר הקמפיין)

 

BDS

המאבק הכלכלי נגד מדינת ישראל, הקורא לתאגידים, ממשלות וארגונים אחרים להחרים את ישראל, למכור את האחזקות בחברות ישראליות ובכל חברה שעושה עסקים בישראל (או, בגרסה מוגבלת יותר, שעושות עסקים בהתנחלויות), ולתמוך בהטלת סנקציות עליה, ממשיך להתנהל בחזיתות רבות, ואחת הלוהטות שבהן היא הקמפוסים האקדמאיים. אלה הופכים לזירת קרבות בין תומכי ישראל למתנגדיה, ויוצרים תחושה קשה לסטודנטים יהודים בקמפוס, גם כאלה שדווקא אינם תומכים במדיניות הממשלה הישראלית הנוכחית או קודמותיה בנושאים רבים, אבל רוצים להפגין בגאווה את זהותם היהודית.

בזירת המאבק האמריקאי נגד ה-BDS נרשמה השנה הצלחה בולטת, כשחברת airbnb הוכרחה לסגת מהחלטתה להפסיק לפרסם חדרים ויחידות דיור להשכרה בהתנחלויות. צעד אחר נגד ה-BDS הוא זה של מדינות רבות, שהחליטו להעניש את תומכי החרם על ישראל ולאסור עליהם לקבל חוזים או מימון כלשהו מן הממשלה.

מהלך זה, שננקט מטעמים של תמיכה בישראל, עלול להתגלות דווקא כ"גול עצמי". החוקים הללו צפויים להיפסל בשל הפרת התיקון הראשון לחוקה, והם צפויים לעורר טינה הולכת וגוברת נגד ישראל - ונגד מי שמזוהה איתה, שזה אומר כולנו, יהיו דעותינו על מצב החסה בשטחים אשר יהיו.

 

פעילי SJP מתפרצים לאירוע משותף לשלוש קהילות באוניברסיטת UCLA מאי השנה

 

זהות יהודית

מקרה ביזארי סיפק הזדמנות לדיון רחב יותר בזהות יהודית, כשג'וליה סלזאר, מועמדת דאז לסנאט של מדינת ניו יורק נתפסה בשיפוץ מסיבי ומוזר של קורות חייה. לא, היא לא טענה לתואר אקדמאי או לניסיון קרבי שלא באמת רכשה. היא טענה למוצא יהודי. קודם זה היה אביה שהיה צאצא לאנוסים שנמלטו לעולם החדש אך שמרו על יהדותם, ולאחר מכן היה הקשר הגנטי לעם ישראל דרך אמה, ובשני המקרים נדחו הסיפורים על הסף על ידי כל בן משפחה שהצליחו כלי התקשורת השונים לאתר.

בנוסף סאלזאר גם התגיירה בהליך רפורמי כלשהו. שנים ספורות לאחר שהגיעה לראשונה לעין הציבור כנוצרייה אדוקה וימנית שמרנית החברה ב"נוצרים מאוחדים למען ישראל", היא המציאה את עצמה מחדש כיהודייה בעלת דעות שמאליות דווקא.

אז הסיפור התמוה לא הפריע לסלזאר, שנבחרה לקלות מטעם אזור וויליאמסבורג שבברוקלין לסנאט של מדינת ניו יורק, אבל הוא פתח כאמור דיון בזהות יהודית והציף קולות מעניינים של יהודים (באמת יהודים, בין אם מלידה או בגיור מתועד) לא-לבנים שסיפרו על החוויה היהודית שלהם והעשירו את השיח.

כוכבת פוליטית אחרת וגדולה יותר ממוצא היספאני, אלכסנדרה אוקאסיו-קורטז, לא ניסתה להתחזות ליהודייה, אולם סיפרה שבעבר הרחוק היה אחד מאבות-אבותיה יהודי אנוס שהמיר את דתו. על כל יהודי שחי כיום בארה"ב יש מן הסתם לפחות עשרה שיש יהודי או יהודי מומר אי-שם בשושלת שלהם, וההתעניינות בשורשים שכאלה לא יכולה להזיק.

 

מעריכים את הרצון שלך להצטרך לשבט, אחותנו, אבל יש לנו פרוצדורות לדברים האלה. סנאטורית המדינה ג'וליה סלזאר (צילום: ABC)

 

שריפת וולסי

שריפת קאמפ אולי גבתה הרבה יותר קרבנות בנפש, והיא קיבלה גם אצלנו כותרות במידה שמשקפת זאת, אבל שריפת וולסי, שהשתוללה ברחבי החלק הצפוני של מחוז לוס אנג'לס ובדרום מחוז ונטורה, התקרבה במידה מבעיתה לריכוזים גדולים של יהודים וישראלים בשכונת וודלנד הילס, והשריפה השכנה, שריפת היל, התקרבה לעוד ריכוז של אנשי שלומנו באגורה הילס. רבים נאלצו להתפנות מבתיהם, חלקם לימים ארוכים, ויש גם כאלה שאיבדו בדליקה את כל רכושם ונמצאים כעת במבוך הביורוקרטיה, בדרך לשיקום חייהם. מה שקורה לאמריקה קורה גם לנו. 

 

מגבעות מאליבו בדרום ועד מחוז ונטורה בצפון. שריפת וולסי התקרבה במידה מבעיתה להמית על הקהילה שלנו בלוס אנג'לס אסון (צילום: AP)

 

כפייה דתית 

ולקראת סיום שני סיפורים קטנים ששיתפנו כאן ב-Hebrew News, שהם אולי מקומיים אבל שופכים אור על היבטים בחוויה היהודית בארץ האפשרויות. הראשון הוא על האופן בו הממסד הרבני נוטה לאותן שיטות בכל מקום, וגם בלי גיבוי ממשלתי כמו בארץ, מנסה להשתמש בתעודת הכשרות, שאמורה להתייחס למזון ושחיונית למי שרוצה להתפרנס באזורים עתירי שומרי מצוות, כדי לכפות יישור קו בנושאים שונים לגמרי, ולא רק כאלה שעשויים להיות קשורים בעיני הציבור כמו שמירת שבת.

לאה פורסטר היא קומיקאית סטנד אפ. היא גם חרדית. נכון כבר מצחיק? אז, ולא שזה כלשעצמו נושא לבדיחות, היא גם לסבית. זה לא משהו שהיא מדברת עליו בהופעות שלה, שבה היא רוצה שגם נשים מהקהילה יוכלו ליהנות ולצחוק. זו פשוט עובדה שהיא לא מוצאת סיבה, בשנת 2018 למען השם, להסתיר.

הרבנים שמעניקים את ההכשרים הנפוצים ברחוב היהודי דווקא רוצים שתסתיר, ומענישים את מי שמעז להשכיר לה את חלל העסק שלו להופעות בשלילת הכשרות. במקרה של לאה פורסטר, ועדת זכויות האזרח של העירייה כבר בודקת את הנושא, ואתם יכולים לצפות לפולו-אפ, אבל בכל רחבי ארה"ב, איפה שיש יהודים וממסד רבני, זה נושא לשים לב אליו.

 

צ'מעו סיפור... בעצם לא כזה מצחיק, על כפייה דתית. לאה פורסטר

 

אירוח דרומי

ממש השבוע סיפרנו לכם על מה שנראה כמו סופו המסתמן של ניסוי מעניין - להשאיר בחיים את הקהילה היהודית של העיר הדרומית הקטנה. לארי בלומברג, מיליונר יהודי כשר מתחום המלונאות וניהול הנכסים, מעיר קטנה בשם דותן שבאלבמה, החל לפני עשור להציע 50 אלף דולר לכל משפחה יהודית שתסכים לעבור לעירו, להתחייב להישאר בה שלוש שנים ולהזריק דם חדש לקהילה היהודית הדועכת בה גדל.

11 משפחות נענו לאתגר, שבע כבר עזבו והשמינית בדרך, ונראה שהניסיון המסוים הזה להתניע התיישבות יהודית באמצעות הון אישי אינו צולח, ואולי זה לא כזה נורא אם יהיו חלקים בארה"ב בהם אין כמעט יהודים. יש כמות מוגבלת מאיתנו, אנחנו אוהבים לחיות ביחד, רובנו אוהבים לעשות את זה בערים תוססות, וככה זה. עם זאת, מר בלומברג לא אמר נואש ובסוף הכתבה תוכלו למצוא לינק ליצירת קשר עמו. עוד שש משפחות לפחות יכולות לנסות להרביץ יידישקייט בערבות אלבמה, על חשבון הברון.

 

יהודים באלבמה? יש, אבל זה לא קל. קני וליסה פרידל מרכיבים כתרים על ספר תורה בטמפל עמנו-אל בדותן, אלבמה (צילום: קווין ד. ליילס, וושינגטון פוסט)

 

וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן ישיג

ולסיום, אף שזו היתה שנה מלאת אתגרים, עמך ישראל ייבנה, וגם השנה לא חסרו יהודים שתרמו לעולם בתחומי המדע, היצירה והבידור. 

 

גל גדות, וונדר וומן שלנו (צילום: טוויטר)

 

• נובל וחצי: ארתור אשקין זכה בפרס נובל בפיזיקה על תרומתו למחקר בתחום הלכידה האופטית. החצי הוא וויליאם נורדהאוס, חתן פרס נובל בכלכלה, בן לאב יהודי שאינו מזדהה כבן עמנו, אבל היי, עם פרס נובל נספור אותו כחובב ציון.
• הצרחה: סגן אלוף העולם בשחמט, פביאנו קרואנה מארה"ב, הוא אמנם איטלקי-אמריקאי בכל רמ"ח אבריו. אבל איפה התגלה הכישרון האדיר שלו למשחק המלכים? בחוג לשחמט של קונגרגיישן בית אלוהים בפארק סלופ שבברוקלין. אז גם בשנה שאין לנו נציג בגמר, יש לנו מניות. 
• גל גדות ממשיכה להיות הדבר הכי חם ומרענן בהוליווד, וגם בשנה שבה אין לה תפקיד ראשי בשובר קופות היא תורמת עבודת דיבוב בלהיט האנימציה של השנה "ראלף שובר את האינטרנט", ממשיכה להילחם מאחורי הקלעים כדי להעיף מטרידנים ותוקפים מהסט, ובכלל לעשות לנו ים כבוד ולקבל ים ריספקט בתעשייה. 
• רק רשת: עומרי כספי ממשיך למשוך שכר כשחקן NBA. לא ברוע אנחנו אומרים את זה. אחרי הפציעה החמורה אשתקד, שהרסה לו סיכוי להרוויח טבעת אליפות על הפרקט עצמו, ולא רק כג'סטה, הכסף החכם אמר שזהו, נגמרה הקריירה הישראלית הראשונה בליגה הטובה בעולם. עומרי כספי מעולם לא היה ההימור של הכסף החכם. הוא ההימור של הכסף שקורע את הישבן בעבודה קשה ולא מפסיק להאמין - והנה הוא עדיין על הפרקט. 
• נבחרת ישראל בטעים: אם פעם "מטבח ישראלי" היה שניצל ופתיתים, מקסימום שיפודים-צ'יפס-סלט ובוואריה בסוף, היום המצב שונה לגמרי. מכשפי מטבח שונים ומגוונים כמו אסף גרניט, עינת אדמוני,  גל בן משה, ניר מסיקה ושרית פאקר מהלכים קסם על הסועדים המתוחכמים ביותר בניו יורק, בלונדון, ברלין, פילדלפיה ועוד.
• השיר צעצוע, ההצלחה ליגה: בלי לוק של כוכבת, עם גימיק מצחיק, אבל עם נשמה ענקית וחיוך שמחבק את העולם, נטע ברזילי כבשה את ליסבון, כבשה את האירוויזיון וסידרה חגיגה של מוזיקה וקאמפ בארץ בקודש באביב הקרוב. 
• טיפה גדולה: נכון שקיות הפלסטיק? אלה שמילא מפוצצות לכם את המקום מתחת לכיור, מזהמות את הים והורגות את הדגים? לדפנה ניסנבאום הישראלית, מנכ"לית ומייסדת הסטארטאפ "טיפה" יש חלק לא קטן מפיתרון אפשרי: חומר אריזה גמיש ב-100% כמו פלסטיק - אבל מתכלה! אפשר לעשות ממנו קומפוסט! תזרקו אותו לים? הוא יתפורר די מהר ולא יחנוק שום דג. אם יש תקווה להציל את הכוכב שלנו, זה בין השאר בזכות הראש היהודי, שממציא לנו פטנטים. 

 

עומרי כספי במדי ה"גולדן סטייט ווריורס", ועם טבעת האליפות שקיבל מהקבוצה (צילום: AP / יוטיוב)

 

אז שתהיו לראש ולא לזנב, תפסו ראש הלילה אבל לא במידה שתוציא אתכם זנב מחר - ושתהיה לכם, לנו, לכל בית ישראל ולכל ארצות הברית של אמריקה 2019 הרבה יותר טובה מקודמתה. האפי ניו ייר.