דיפלומטים מקרוב ל-200 מדינות הגיעו היום (שבת) להסכם שישאיר את הסכם האקלים של פריז בחיים, על ידי אימוץ שורת כללים מפורטים ליישומו. העסקה, שהושגה בתום ליל דיונים קדחתני, יחייב בסופו של דבר כל מדינה בעולם למלא אחר שורת תקנים אחידה למדידת פליטת גזי החממה שלה ולמעקב אחר מדיניותה הסביבתית. ההסכם קורא לכל מדינות העולם להגביר את קצב הפחתת גזי החממה שלהן עד לסיבוב השיחות הבא ב-2020.

הפוטו-אופ השמח אחרי השגת ההסכם. אבל האם יש בו מספיק שיניים לחולל שינוי? הפעילים בספק, התומכים מקווים ליצור "מעגל של אמון ושיתוף פעולה" (צילום: AFP)

ההסכם גם מחייב את את המדינות העשירות יותר להבהיר את מידת הסיוע שהן מתכוונות לספק לאומות עניות יותר להתקין יותר אנרגיה נקייה או לבנות עמידות כנגד אסונות טבע. היא כוללת בתוכה תהליך באמצעותו מדינות המתקשות לעמוד ביעדי הפליטה שלהן יכולות לחזור למסלול.

ארה"ב שותפה להסכם למרות הצהרתו של הנשיא טראמפ כי הוא מוציא את ארה"ב מאמנת פריז. דיפלומטים ופעילי שינוי אקלים אמרו לניו יורק טיימס כי הם מקווים בכך להקל על הממשל לחזור בו מהחלטתו, או להקל על נשיא עתידי לשוב להסכם. ארה"ב עדיין חברה בהסכם פריז משום שעל פי תנאיו, פרישתה אינה יכולה להיכנס לתוקף לפני שנת 2020.

משקיפים בוועידה, שנערכה בקטוביץ' שבפולין (כן, זו משיעורי ההיסטוריה של הציונות), מסרו לטיימס כי למרות מתיחויות הסחר בין שתי המדינות, צוות המו"מ האמריקאי עבד בצורה בונה עם הצוות הסיני על כללי השקיפות בהסכם שנחתם היום. שתי המדינות נחלקו מזה זמן רב בסוגיה משום שסין ביקשה להתקין כללי דיווח שונים למדינות מתפתחות, ואילו ארה"ב עמדה על כללים עקביים ורצתה שכל המדינות יהיו כפופות לאותה בקרה חיצונית. "ארה"ב קיבלה שיטה ברורה לוודא שסין והודו עומדות ביעדיהן. זה יוצר את 'שדה המשחק השוויוני' שהם ביקשו", אמר ג'ייק שמידט, מנהל מדיניות בינלאומית ב"מועצה להגנת משאבי הטבע".

"שינוי אקלים הוא בעיה מורכבת, והיא לא תיפתר על ידי ממשלות לאומיות לבדן" (צילום: דיילי טיימס)

רבים מן המשתתפים בוועידת האקלים של האו"ם, המכונה COP24, הביעו אכזבה נוכח מה שכינו צעדים-למחצה להתמודדות עם משבר אקלימי מחריף והולך. פליטות גזי חממה עדיין עולות ברחבי העולם, ומיליונים נמצאים בסכנה כתוצאה מבצורות קשות, שיטפונות ושריפות בר. תומכי ההסכם מקווים שהכללים החדשים יבנו מעגל של אמון ושיתוף פעולה בין מדינות, דווקא בעת שהפוליטיקה הגלובלית נדמית חצויה ומפולגת יותר ויותר.

"כמובן שחשוב שיהיו לנו את הכללים האלה", אומרת קת'רין מק'קנה, השרה לאיכות הסביבה של קנדה. "אבל הרבה מהאקשן האמיתי קורה אצל יזמים. זה קורה אצל אנשי עסקים. במגזר הפיננסי, הכסף שזורם (לתעשייה ואנרגיה ירוקה). זה קורה ברמת העיר והמדינה או המחוז. שינוי אקלים הוא בעיה מורכבת", סיכמה, "והיא לא תיפתר על ידי ממשלות לאומיות לבדן".