השוטר לשעבר שעקץ את משחק המונופול של מקדונלדס ב-24 מיליון דולר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המשחק משך לקוחות, שלא ידעו כי לעולם לא יזכו בכרטיס זכייה מיידית בסכום גבוה

מאז 1987, לקוחות מקדונלדס אספו בקדחתנות פיסות של משחק המונופול של רשת המזללות, שהיו מחוברות לכוסות המשקה וגביעי הצ'יפס במסעדות, ולמודעות פרסומת בכתבי עת שונים. על ידי השלמת "סט" של נכסים לאורך לוח המשחק, כמו שדרות בלטיק וגם שדרות מדיטרייניאן, שחקנים יכלו לזכות בכסף או בקונסולת משחק ידנית, בעוד שכרטיסי "זכייה מיידית" יכלו להעניק פרסים כמו כריך מק-דג או חופשה בג'מייקה. אבל הובר, עובד בקזינו שזמן קצר קודם הגיש בקשה לפשיטת רגל, טען שזכה בפרס הגדול - מיליון דולר.

ממש כמו במשחק הלוח האמיתי - שהומצא כאזהרה מפני כוחה המשחית של החמדנות - שחקנים סחרו זה עם זה בפיסות שחסרו להם להשלים זכייה, והתחרו זה בזה במכירות פומביות של פיסות באיביי. פושעים חמושים היו שודדים סניפי מקדונלדס ודורשים את כרטיסי המשחק. בתגובה שידרה הרשת פרסומת בה הפציר ה"קמע" של המשחק, דוד פניבאגס העשיר, בצופים "אל תלכו לכלא! לכו למקדונלדס ושחקו מונופול על אמת!" המשחק שלח המונים למזללות עם הקשתות הצהובות והפך לקמפיין הקידום המוצלח ביותר של החברה מאז המצאת ארוחת הילדים עם הצעצוע בפנים.

בתוך ביתו של הובר, דוברת של מקדונלדס דובבה את הובר על היום המסעיר בחייו. הזוכה המאושר סיפר סיפור מבולבל על כך שהלך לים, נרדם על החוף, הפיל את עותק כתב העת שלו למים, והלך לקנות עותק חדש בו מצא את פיסת המזל. הצלמים הקשיבו בשתיקה לגרסתו של הובר, בה זיהו חוסר עקביות בפרטים האופייני לשקרנים. השניים לא היו צלמים אלא סוכני FBI, וזה היה מק-עוקץ.

מעצרו של הובר היה צעד בדרך לחשיפת רשת ענקית של הונאה, שנוהלה בידי שוטר לשעבר וכללה מאפיונרים, מגדות-עתידות, עבריינים משוחררים, סוחרי סמים, ואפילו משפחה מורמונית, שיחד גרפו מעל 24 מיליון דולר במזומן ובפרסים. החקירה החלה כאשר ה-FBI קיבל שנה קודם לכן טיפ לפיו המשחק של מקדונלדס מכור וכי מי ש"מוכר" את המשחק הוא מישהו מתוך המערכת המכונה "הדוד ג'רי", שמקבל את הנתח שלו מהזכייה המכורה בדרכים שונות. המודיע האלמוני סיפר לדוגמא כי בני משפחה מורחבת-אך-הדוקה אחת מאזור ג'קסונוויל שבפלורידה זכו בשלושה פרסים של מיליון דולר ובמכונית דודג' וייפר.

"הדוד ג'רי". אם המשחק מכור - למה שלא ארוויח גם? (צילום: Wild About Trial)

מקדונלדס לקחה את העניין ברצינות רבה ונדרה לשתף פעולה עם הבולשת הפדרלית. חקירה קצרה העלתה כי את פיסות המשחק מפיקה חברת השיווק סיימון בלוס אנג'לס, שמצידה מדפיסה אותן אצל האחים דיטלר באטלנטה- חברה ותיקה ואמינה שמדפיסה גם בולים לדואר ארה"ב וכרטיסי גירוד ללוטו של מדינות שונות. האיש המופקד על אבטחת פיסות המשחק היה מנהל האבטחה של סיימון, ג'רי ג'ייקובסון. הסוכן המיוחד ריצ'ארד דנט חשב שהוא מצא את "הדוד ג'רי" אולם חקירה עמוקה יותר גילתה שהנ"ל, גם אם הוא ראש הפירמידה, הוא גם רק קצה הקרחון.

ג'רום פול ג'ייקובסון תמיד חלם להיות שוטר, אולם נאלץ להשתחרר מן השירות כשהתברר שהוא לוקה במחלת עצבים נדירה שגם גרמה לו לשיתוק ממושך. לאחר שהחלים מצא עבודה בשירות חברת הדפוס של האחים דיטלר, שם הצטיין והחל להתקדם במעלה הסולם. בסופו של דבר "נחטף" ג'ייקובסון על ידי אחד הלקוחות של מעסיקתו, סיימון מרקטינג.

כאחראי האבטחה של מפיקת משחק המונופול של מקדונלדס (תקציב חשבון שנתי: חצי מיליארד דולר) היה זה מתפקידו של ג'ייקובסון לחשוב על דרכים בהן אפשר להונות את המשחק. בסופו של דבר, הוא לא עמד בפיתוי להונות את מעסיקיו ולקוחתם העשירה בעצמו. היה זה כשהתברר לו שגם מעסיקיו לא בוחלים בעיוות המשחק. יום אחד העלתה ההגרלה הממוחשבת שכרטיס זוכה בפרס יקר יחולק בסניף בקנדה. הממונים על ג'ייקובסון הורו לערוך את ההגרלה מחדש עד שיעלה בגורל סניף זוכה בתחומי ארה"ב. אם המשחק ממילא מכור, החליט מנהל האבטחה, למה שלא ארוויח מזה גם אני?

זה התחיל בקטן, כשהחליק לאחיו החורג כרטיס זכייה של 25 אלף דולר. זמן קצר לאחר מכן נשלחו לביתו בטעות חותמות ששימשו למניעת זיופם של כרטיסי הזכייה הגדולים באמת. ג'ייקובסון, שהיה טס מבית הדפוס למפעל שייצר את כוסות השתייה והאריזות (שבאחד מהם היה מסתיר את כרטיס הפרס) בחברת מבקרת עצמאית, היה הולך לשירותים בשדה התעופה, פותח את החותמות, לוקח את כרטיסי הזכייה, מחליף אותם בכרטיסי זכייה "פושטיים" וסוגר את החותמות מחדש. האריזות היו נשלחות לסניפים, הזוכה המאושר שמצא את הפרס היה מקבל ארוחת ביג-מק במקרה הטוב, והכרטיס ששווה מיליון דולר היה נשאר אצל ג'ייקובסון.

"הדוד פניבאגס" מזמין אתכם להגרלה חסרת סיכוי

תחילה הוא לקח כרטיס זכייה במיליון דולר ושמר אותו בכספת. לאחר מכן הוא גנב מסמכים המוכיחים לטענתו את "הקנוניה נגד קנדה". אם ייעצר, זה יהיה כרטיס ה"צא מהכלא" שלו. לאחר מכן הוא לקח כרטיס זכייה נוסף של מיליון דולר ושלח אותו בעילום שם לבית החולים לילדים סט. ג'וד שבטנסי. אבל ב-1995 הוא פגש במקרה את האיש שלקח את התרמית הקטנה שלו לרמה הבאה.

כשישב בשדה התעופה של אטלנטה יום אחד, קיפל עצמו גבר ענקי למושב שלידו ופתח בשיחה. ג'נארו קולומבו בן ה-32 דאז הזכיר במראה פניו את אל קפונה והיה קרוב משפחה של ראשי משפחת המאפיה בעלת השם הזהה מניו יורק. קולומבו סיפר לו שהוא בדרכו לאטלנטיק סיטי וג'ייקובסון הציע לו את מה שכל חובב משחקי מזל אינו יכול לעמוד בפניו: הימור בטוח.

ג'נארו, או "ג'רי" כפי שכונה גם הוא בחיבה, הפך למגייס הזוכים הבכיר של ג'ייקובסון. תוך זמן קצר החלו הרווחים מכרטיסי הזכייה של "הדוד ג'רי" לממן רבים מן העסקים החוקיים והפחות חוקיים של מר קולומבו, שחי עם אשתו רובין בנעימים ובאהבים עד שיום אחד היו השניים במכוניתם עם בנם, משאית סמי-טריילר חסמה את הכביש, רובין שנהגה ניסתה לעקוף, וטנדר F-150 התנגש ברכבם וגרר אותו 250 רגל בטרם נעצר. 

ג'נארו "ג'רי" קולומבו, המגייס הבכיר שהפך את התרמית מקומבינה קטנה להונאת ענק, על תקן זוכה מאושר בפרסומת מ-1995

קולומבו הצליח לזחול מן ההריסות בעוד אשתו ובנם נזקקו לחילוץ באמצעות מלקחי-ענק, אבל הם שרדו והוא הלך לעולמו כעבור שבועיים. רובין קולומבו מאמינה שהיו אלה מחותניה, שהאשימו אותה באחריות למות בעלה, שדיווחו ל-FBI בעילום שם כי אביה, דודנה וחברתה הטובה ביותר זכו כולם בפרסים גדולים.

ב-10 בספטמבר 2001, יום לפני שמטוסים חטופים בידי טרוריסטים הלמו במגדלי התאומים ושינו את ההיסטוריה, נפתח בג'קסונוויל משפטם של למעלה מ-50 חברי רשת המגייסים והזוכים של "הדוד ג'רי" - שמסר את זהותם של רבים מהם לחוקריו בתמורה להקלה בעונשו. 

המגייס הבכיר שלו אחרי מותו של קולומבו, אנדרו גלומב, מהמר קולני וצבעוני מפורט לאודרדייל, ריצה את עונשו ואינו כועס על ה-FBI. "זה היה משחק, ואני הפסדתי", הוא אומר. הוא עדיין מקיים קשר עם ג'ייקובסון, בן 76 כעת וחולה, שהשתחרר ממאסר וחי חיים שקטים וצנועים בג'ורג'יה. הקשר בין השניים מתאפיין באותה קבלה הומוריסטית של הגורל והתוצאות. "אני תמיד יורד עליו ומתחיל את השיחה בשאלה: יש לך כרטיסים?"