ביהמ"ש העליון קבע: מותר למעסיקים לחייב בוררות ולאסור על תביעות ייצוגיות

בית המשפט העליון הנחיל מפלה למיליוני עובדים היום בראשון מבין שני תיקים גדולים שבין מעסיקים לארגוני עובדים שעל שולחנו. בהכרעה של 5-4 שנשלטה על ידי האגף השמרני של בית המשפט, פסקו השופטים כי למעסיקים יש את הזכות לעמוד על כך שמחלוקות עבודה יידונו בנפרד, במקום להתיר לעובדים לחבור יחד בתביעות ייצוגיות.

גורסאץ'. לטענתו, "החוק ברור"

מיליוני עובדים חותמים על הסכמי בוררות שכאלה בלא יודעין, ומגלים רק לאחר מכן שאלה מונעים מהם לפעול בכל צורה קולקטיבית. כ-25 מיליון עובדים מושפעים מן החוזים הללו. את ההחלטה כתב השופט העליון ניל גורסאץ', אליו חברו ארבעת השמרנים האחרים בבית המשפט. "כעניין של מדיניות, ודאי שאפשר לדון בשאלות אלה", כתב. "אולם כעניין של חוק העניין ברור. בחוק הבוררות הפדרלי (Federal Arbitration Act), הורה הקונגרס לבתי המשפט הפדרליים לאכוף הסכמי בוררות בהתאם לתנאיהם.

השופטת רות באדר גינסבורג כתבה את חוות הדעת החולקת, ואליה הצטרפו שלושת השופטים העליונים הליברלים האחרים. היא סיכמה את התנגדותה מכס המשפט, צעד נדיר הננקט כששופט או שופטת מבקשים להדגיש עד כמה הם חולקים על הכרעת הדין. "כשעובדים מאשימים את מעסיקיהם בהתנהלות המנוגדת לחוק - במקרה זה, הפרת החוקים הנוגעים לשכר ולשעות עבודה - ישנו כוח במספרים", קבעה. לדבריה, כתוצאה מן הפסיקה הזו תהיה "אכיפת-חסר עצומה של חוקים פדרליים וחוקי מדינה שנועדו לקדם את טובתם של עובדים פגיעים. נדרשת פעולה דחופה של הקונגרס כדי לתקן את בחירתו של בית המשפט להעלות את חוק הבוררות מעל זכותם של עובדים לפעול יחדיו".

בית המשפט העליון שמע טיעונים בעל פה בשלושה תיקי בוררות כפויה נפרדים ביום הראשון של המושב שלו, באוקטובר האחרון. לאחר מכן, בפברואר, שמע בית המשפט תיק שזכה למעקב קרוב יותר, הקורא תגר על גביית דמי חבר של איגודים מעובדים שאינם חברי איגוד בקרוב לשני תריסר מדינות. גם בתיק זה הציפייה היא ששמרני בית המשפט יפסקו 5-4 נגד האיגודים. בית המשפט גילה בעבר חוסר רצון לפגוע במעמדם של הסכמי בוררות, המועדפים על ידי מעסיקים רבים כאמצעי ליישוב מחלוקות בנוגע לשכר, תנאי העסקה ועניינים אחרים מבלי להגיע לבית המשפט. 54% מן החברות דיווחו כי השתמשו בסעיפי בוררות בחוזיהן. כשליש מן החוזים אוסרים על עובדים להתאגד.

גינסבורג. נדרשת פעולה דחופה מצד הקונגרס

ארגוני המסחר הגדולים בארה"ב התייצבו לתמוך בשלושת המעסיקים שתיקיהם הובאו בפני בית המשפט: אפיק סיסטמס, חברה המייצרת תוכנות לשירותי בריאות, חברת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, ומרפי אויל, המפעילה תחנות דלק ב-26 מדינות. חוק הבוררות הפדרלי של 1925 הפכו את הסכמי הבוררות לחוקיים. עשר שנים מאוחר יותר, בשיא תקופת ה"ניו דיל", הגן חוק יחסי העבודה הלאומי (National Labor Relations Act) על זכויות העובדים. השאלה שעלתה בפני בית המשפט בעצם היתה אם חוק יחסי העבודה מאיין הסכמי בוררות אישיים, או לא. ממשל טראמפ הפך את העמדה שננקטה בידי ממשל אובמה, שתמך בעובדים. כתוצאה, משרד המשפטים טען בבית המשפט נגד מועצת יחסי העבודה הלאומית במקרה נדיר שבו שתי רשויות פדרליות מתייצבות זו מול זו בבית המשפט.

במהלך הטיעונים שבעל-פה באוקטובר, תקפו ארבעת השופטים הליברלים את הסכמי הבוררות האישיים בחמת זעם. גינסבורג השוותה אותם ל"חוזי כלב צהוב", שהוצאו מחוץ לחוק ב-1932 ודרשו מעובדים להתחייב שלא להצטרף לאיגוד. השופט סטיבן בראייר אמר כי פסיקה בעד המעסיקים תהפוך את חוקי העבודה על פיהם, תערער ותשנה מהיסוד עקרונות שימיהם כימי הניו דיל".